ח"כ אלעזר שטרן
ח"כ אלעזר שטרןצילום: חזקי ברוך

שני לקחים מרכזיים.

אז איך הגענו עד הלום? יש כאלה שיגידו שטיפחנו את החמאס, והזנחנו בכוונה את הרשות הפלסטינית.

יש מי שיגיד שראש הממשלה טיפח את בן גביר, דאג שיכנס לכנסת ובכך העצים את הווליום של פעולותיו. שהעלאת גובה הלהבות בירושלים על ידי בן גביר וחבריו, היתה נוחה לו.

יש מי שיגיד שבעודנו על סיפה של ממשלת שינוי היה ברור שראש הממשלה יעשה הכל, אבל הכל, כדי למנוע אותה בכל מחיר. פשוט כך, בכל מחיר.

איני שופט, מה מהאפשרויות נכונות, האם כולן או אף אחת. אבל, אין ספק שהעובדה שרבים ממיטב הנוער, לוחמים, הורי לוחמים וטייסים במילואים בשירות פעיל, מעלים ספקות אלה בצדקת הדרך, טומנים בחובם אסון גדול.

לעיתים הם אף נלהבים פחות מבעבר להתייצב לשירות בזמן לחימה- דבר המשקף בצורה כואבת מאוד ומסוכנת מאוד את תוצאות אוסף פעולותיו של ראש הממשלה שהביאנו עד הלום. זאת אחת הטענות המרכזיות שלי עם סיומה של הלחימה הזאת.

נקודה שניה:

"השנאה היא איבה פעילה, והקנאה- איבה סבילה. המרחק ביניהן הוא פסיעה אחת" (גתה).

אנחנו וערביי ישראל. יש כאלה ששונאים אותנו שינאה עמוקה, יוקדת ומולדת. לא משנה מה נעשה, אין איתם שיח ובאלה צריכים לטפל רשויות החוק וגופי הביטחון.

אבל ישנם רבים מאד, שפעולות ההתקוממות שלהם או אף התמיכה השקטה בהן נובעות מקנאה על ההבדלים ברמת החיים, בחינוך, בתחושת השייכות שלנו למדינת ישראל מול המיעוטים החיים בתוכנו.

הקנאה הינה יצר טבעי, כמעט מולד, שלמיטב הבנתי, כל אחת ואחד מאיתנו מצוייד בו ומתאמץ להתגבר עליו ככל האפשר. אבל עלינו כחברה מוטלת אחריות לצמצם פערים אלו ככל האפשר (כן אני יודע שמצבם של המיעוטים החיים בתוכנו טוב לאין ערוך לבני עמם החיים במדינות אחרות במזרח התיכון) על מנת להקטין ככל האפשר את האפשרות שכמו שאמר גתה הקנאה תהפוך לשנאה.