1. המשטרה ושרות הביטחון הכללי, גם משרד המשפטים חייבים לשנות דיסקט לגבי המגזר הערבי בתוככי ישראל, יש לקבוע תקנות והוראות לשעת חירום שיתנו מענה במקרים דומים וגם בחיזוק המשילות בתחומים: הפלילי, התכנון והבניה (לא לצמצום חוק קמניץ אלא הפוך) וכמובן הפח״עי כאמור.
2. יש לתקנן כח אדם בהתאם ולעשות הכל כדי לא להגיע לפעם הבאה, לא מדובר על מבצע חד פעמי אלא על מדיניות ״קיצוץ הדשא״ התמידי, ״דין פרוטה כדין מאה״, בכל התחומים הנ״ל.
3. מבצע מדוקדק לאיסוף והחרמת הנשקים.
4. יצירת מנגנון ״מדכא ומתגמל״ להתמודדות מול השאיפה הלאומית של ערביי ישראל. זה כולל עידוד שרות לאומי, הטבות כספיות, השכלה גבוהה, הטבות בדיור, כרטיס ירוק ליציאה וכניסה לארץ והיפוכם המוחלט ללאומנים. זה מצריך תחכום, מעקב ושיטתיות.
5. לשדרג משמעותית את מערך ההסברה בשוטף ובחירום, בתחום זה להבדיל מיכולת התקיפה וההגנה הצבאיות אין לנו עדיין יתרון משמעותי (המפתח צריך להיות לפחות ביחס של 1:10 לטובתנו).
6. להקים מכשול/קיר מגן בגבול עזה מצרים (בדומה למכשול שהקמנו בין עזה לעוטף), יצמצם משמעותית את הברחות האמל״ח לרצועה.
7. להתנות סיוע הומניטרי, שיקום תשתיות וכסף קטארי לעזה, בהתפרקות פיזית מהרקטות ומהנשק תלול המסלול בפיקוח בינ״ל צמוד וכן החזרת הבנים והגופות.
8. לצרף לירושלים רבתי את גוש עציון, מעלה אדומים, גבעת זאב ואת גבע בנימין-אדם.
9. לבטל את חוק ההתנתקות מצפון השומרון.
10. יותר לעשות משהו מהנ״ל ופחות להצהיר ולדבר.
אלו הצעות רלוונטיות וריאליות, העולם יכול להבין אותם ככל שנסביר את ההקשר, הם כמובן מצריכות עוד חשיבה, ליבון ופירוט. את חלקם ניתן לבצע בטווח זמן סביר וכולם ברות מימוש גם אם התהליכים ייקחו זמן. ככל שנפעל בכיוון הזה נשדר לסביבה ולשכננו מהי נוסחת הדו קיום שאיתה נהיה מוכנים להמשיך.