נסעתי לפני כמה ימים לעיר לוד כדי לחזק אתה האוכלוסייה, נסעתי כדי לתת כוחות, ובסופו של דבר קיבלתי המון כוחות בחזרה, זכיתי לפגוש מאות ילדים.
ילדים מלאי שמחת חיים, מלאי אמונה, מלאי אהבה. למדתי עם הילדים, שרתי איתם, אמרנו יחד תהילים, ואף ראינו יחד את הטריילר של 'רצים למשנה' של העונה הקרובה. שחר, אחד השחקנים ב'רצים למשנה' שימח את הילדים בהצגת יחיד שעשה בכישרון רב.
שמחתי שגם יצחק מאיר הגיע לשמח בלוד, רקדנו יחדיו עם הילדים המתוקים וב''ה הייתה שמחה גדולה. זכיתי לחלק גם עוגות ומכתבים שהכינו בנות מאלון שבות מה שימח רבות את תושבי לוד ובעקבות כך קיבלתי תגובות מרגשות מצד התושבים.
לאחר המילים החמות נסענו למכינה, גלעד העוזר שלי ואני, יחד עם נערים ממשפחת שנרב היקרה. רקדנו והתחזקנו גם שם, היה לי חשוב לתת לתלמידים והצוות שיחה אמונית. דיברתי על תהליכי הגאולה שאנו זוכים להיות בתוכה. דיברתי על כך שבגאולה ישנן גם ירידות, אבל גם הירידות הן חלק מעלייה גדולה שתבוא בע''ה אחר כך.
במהלך השיחה דיברנו גם על כך שאויבינו מנסים לא רק לפגוע בנו אלא גם להשפיל אותנו. דבר זה לא חדש לנו, דבר זה היה במשך אלפיים שנה. אולם, במשך 2000 שנה עם ישראל היה רגיל להשפלות אלה, ולעיתים אף קיבל אותן כדבר המובן מאליו. כיום, אנחנו לא מוכנים בשום פנים ואופן לקבל השפלות אלו. ב''ה עם ישראל זקף קומה. עם ישראל זכה למדינה מדהימה, לצבא מדהים ולעוד דברים רבים וטובים. עצם העובדה שאנחנו לא מוכנים לקבל מציאות כזו, היא כשלעצמה סימן של גאולה.
במכינה ראיתי את השריפה, את הקירות השחורים שנשרפו על ידי אויבינו. עמדו שם מתנדבים מהשומר החדש וצבעו את הקירות. אויבינו משחירים את המציאות, ואנחנו מלבינים, הם מטמאים ואנחנו מטהרים. ולבסוף הרהרתי: מקבל אני המון שאלות הלכתיות ואמוניות ממשפחות רבות בארץ, מחיילים, שוטרים, עובדים סוציאליים ועוד. כל שאלה, מחדדת את הקשיים הרבים ואת ההתמודדות המורכבת. כיצד יוצאים ממצב מסובך זה? כיצד ימשיכו תושבי לוד לחיות זה בצד זה?
כיצד נפתור את הקשיים הגדולים בשאר אזורי הארץ? לפתע שמחתי. מצד אחד, ב''ה כוחות הביטחון נכנסו לפעולה. גם צה''ל פעל בצורה מופלאה בעזה, להשמיד את מקורות הטרור. מצד שני, הפתרון באמת לא ברור. העובדה שאין פתרון ריאלי נתנה בי תקווה גדולה. ידעתי, שכעת נתון הדבר רק בידיו של ריבונו של עולם. המצרים מצד אחד והים מצד שני. פתרון אנושי לא מספיק. כעת מגיעה תורה של האמונה הגדולה ''ויאמינו בה' ובמשה עבדו'', וכאן תגיע בע''ה גם הישועה הגדולה ''ויושע ה' ביום ההוא את ישראל'', ובע''ה בקרוב ממש גם אצלנו.
ועוד הרהור שעלה בי לפני כמה ימים, כשערכתי חופה באשדוד, של בוגר המרכז האקדמי לב. באותו יום היו אזעקות רבות. הגעתי לחופה, ומיד הייתה אזעקה. מצאנו את עצמנו בממ''ד סגור עם הכלה, ובממ''ד אחר עם החתן. אחר כך המשיכה החתונה, אבל גם את החופה נאלצתי לקצר מחשש לאזעקה נוספת.
היה כאן ערבוב מבלבל בין שמחה לעצב, בין צהלה לחרדה. אכן, מצד אחד המצב מסובך וקשה. מצד שני, כל כך הרבה דברים טובים: הצלחת ישראל בקורונה, שהיא שם דבר בכל העולם! הצלחת המדינה בכלל, בתחומים כל רבים; התעוררות של אחדות ואהבה בעם (למשל, כאשר אנשים רבים, דתיים וחילונים מכל סוגי הקשת, באים לחזק בלוד או בשדרות), הצלחת צה''ל במיגור תשתיות הטרור בעזה ועוד. ב''ה זכינו למדינה הכי טובה בעולם, ולצבא הכי מדהים בעולם. זכינו להמון תורה בעם ישראל, ולאנשים מקסימים.
בתוך כל הקשיים, נעצור לעתים ונתבונן בכל הטוב, בתוך נקודות החושך, נבחין עד כמה רב האור, בתוך נקודות הפחד והחשש, ננסה להתמלא בנצנוצי שמחה רבים המאירים סביבנו כל העת.
האורות לא יסלקו מיידית את החושך, אולם הם יאפשרו לנו להתמודד ובע''ה גם להצליח, לעלות ולגדול, להתרומם ולהתעצם.
הכותב: הרב יוסף צבי רימון, ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב ונשיא סולמות