מדינת ישראל מצויה בכאוס פוליטי, שרק משקף את תהליך התפוררות התודעה היהודית בחלקים משמעותיים בעם שלנו.
כבר לא זקוקים לפילוסוף מעמיק שידלה 'פנינים' מכתביהם של מעצבי התודעה הרדיקליים. הכל נעשה לעיני כל ישראל והוא נוגע בכל תחום שניתן לדמיין.
באין אפשרות ממשית לשנות את המצב, המחשבה היא שנתרום בחשיפת העוולות של הצד השני. נגייס את טיפות הדיו האחרונות כדי ללכלך את היריבים ולהוזיל את ערך השוק שלהם. אבל הצרה היא שהם השוק, הם החוק והם המוסר ואנחנו לא עושים רושם על אף אחד.
בתוך התזמורת הגרועה שמנגנת כעת את הניגון הלאומי בחוסר הרמוניה, נעדר קול אחד חשוב שאולי יש בכוחו לייצר איזה ניגון הגיוני אחר. הוא חשוב משום שהוא מכיר היטב את הגוונים השונים, ובאיזשהו מקום הוא אולי היחיד שמסוגל לייצר קריאת מציאות חדשה; אולי דרכם יזכו לראות שוב.
בעלי התשובה מונים מאות אלפי בני אדם. הם פזורים בכל הארץ ומסונפים למאות קהילות ומשפיעים רוחניים. אין מטה שמסדר אותם בשלשות וגם לא יכול להיות כזה. אדם לא נעשה בעל תשובה כי הוא הלך בתלם של מישהו. אבל אותם אנשים שבאו מן העולם החילוני ובחרו לחיות חיי תורה, מחזיקים את המפתחות לכספת הכבדה האוטמת את החדר ההוא שבו חבויה זהותנו המשותפת.
במגוון האנושי האדיר הזה נמצא את אלו שבאו מכל קצות החברה הישראלית - החל במעמד הפועלים ועד לאקדמאים, מעצבי דעת הקהל ואנשי התרבות. האומץ לחשוף את האהבה לזהותם היהודית ולאמץ אותה בחום, הוא סיפור גדול של שיבת ציון. אולי נכון יותר - של תשובת ישראל לציון; השיבה אל אותה זהות שהושלכה אחרי גוום של הוריהם, שביקשו לגדל דור של צברים ללא תסביכי נחיתות גלותיים.
יש פה סיפור גדול שלא מסופר מספיק. הוא נוכח באולפנים ובחדרי ההקלטות של השירה הכי מרגשת שנעשית היום בישראל, אבל עדיין אין כאן 'אמירה'. חסרה שם קריאת מצב ונכונות לשאת בעול הגישור בין החלקים ההולכים ומקצינים בחברה הישראלית.
ישנם שני גורמים שמעכבים. הראשון – בעלי תשובה שילמו מחיר על דרכם והתמורה היא בתחושת ההארה שהם זוכים לה. זה יוצר אצל חלק נכבד מהם את התחושה שעליהם להדביק את סביבתם בבשורה, אבל זו מביטה לעיתים בחשדנות ובחשש על הניסיונות האלה. חסרה להם מידה של ציניות בריאה, הנחוצה לעסוק בענייני ציבור ולכן יכולת השפעתם כעת מוגבלת ככל הנראה.
הבעיה השניה היא המגוון הגדול שמקשה על יצירת שותפויות שיש להן משקל ולכן אין אפשרות להשמיע קול ברור שיוכל לייצר הזדהות של ישראלי ממוצע.
אחינו בעלי התשובה – אולי הקב"ה רוצה מכם את האחריות על המרחב הגדול יותר - העם היהודי. זה מחייב קודם כל שינוי פנימי. יציאה ממרחב הנוחות הפרטי וההתרכזות בחיי הקהילה הנוחה. יש כאן עם שמתעלף בצמא ואין מי שבאמת מסוגל לסייע לו. אתם לא מתויגים פוליטית. אתם מבינים מה באמת עובר על משפחותיכם האהובות; מה מפחיד אותן ומה מדבר לליבן.
אנחנו זקוקים לתווך הזה שלכם, אבל הוא לא יקרה לפני שינוי התודעה שלכם עצמכם; לנכונות שלכם לפסוע את הפסיעה הזו ולצאת מן השורה.