נתנאל איזק
נתנאל איזקצילום: אלון גרגו

פוסט טראומה. נפגעי חרדה. התמכרויות. אלפי פעמים שמעתי את הביטויים האלה בהקשרים שונים של לחימה. טילים. פיגועים ושאר מרעין בישין. 

מעולם לא הבנתי עד הסוף את המהות שלהם, למעט הפעמים שהתרגשתי לפי מנגינת הרקע של הכתבה התורנית על התחום. 

ופתאום פרעות תשפ״א, וילדים שחוזרים להרטיב בלילה. וילדים שלא מוכנים ללכת בשום פנים לגן השעשועים, לבית הספר או למכולת. וכאלה שמבקשים ליווי של מבוגר כדי ללכת לשכן ממול. וילדות שלא מוכנות ללכת ברחוב בכלל. 

שלא נדבר על הפחד בתנועת הנוער. וכל רעש של אופנוע או מטוס מקפיץ אותך. וכל רכב שמתקרב אתה דרוך. ואתה רואה את החברים שלך- משפחות של מהנדסים. ורופאים. ומורים. ופסיכולוגים ורבנים. וחיילים בקבע. 
וכולם בווטסאפ 24/7.

ובכל משפט שני הקול נסדק. ודמעות פתאום יורדות לאנשים באמצע הארוחה. ומתחבקים בכל כמה דקות. ומחייכים. ושוב בוכים. ורוצים רק להיות ביחד בשביל תחושת הביטחון. 

ויש משפחות שכבר עוזבות את העיר. ויש כאלה שכבר מחפשות בחוץ. והשיחות עם הנוער קורעות לב. וילדים מתרסקים. ומבוגרים מסתגרים. והאלכוהול נפתח באישון ליל כדי להצליח להירדם. 

ופסיכיאטרים כבר בקשר עם כמה. וגם פסיכולוגים. ויועצים. ורבנים. והציורים של הילדים קודרים ועצובים. ושמחת החיים מהולה בעצב ופחד. ופתאום עבודה של עשרות שנים של קהילה, ותרבות. ורווחה. וציונות ותנועות נוער וטקסים- הכל נשכח כלא היה. 

ובתקשורת כבר מזהירים מהאיום של הגרעין האיראני והגרעין התורני. ואתה בכלל לא יודע שאתה כזה כי מעולם לא היית ולא התכוונת להיות כזה. ומבקשים שוב עוד אבטחה. ועוד ביטחון. כי הלילה נהיה חשוך יותר ומפחיד יותר. והבקרים לא רגועים עד שהילדים מדווחים שהם במסגרות. 

והימים הארוכים של האנרכיה שאתה פשוט מבין שהופקרת לנפשך לבד לבד. 
והעיירה בוערת. ובתי כנסת עולים באש. וממש כועסים עליך שאתה מסרב להיטבח בשקט. והמטען הרגשי של ההיסטוריה היהודית רווית הפרעות צף בכל דקה ואתה מבין שמה שנשבעת לילד שלך שלא יקרה במדינת היהודים קורה ממש עכשיו מחוץ לחלון של הבית שלו. 

והלב נקרע. והלב מדמם. והעיניים שורפות. והנפש חבוטה. ובתוך כל הכאוס הזה אתה מגלה את עוצמת האנשים מסביבך שאוספים את עצמם ומתקבצים יחד כדי להתחזק. 

ואתה מגלה אנשים שלא ציפית מהם ודווקא עכשיו הם נושאים אותך על כפיים. ואתה רואה את עם ישראל נוהר בהמוניו לתוך העיר כדי לעזור ולחבק ולשמור ולתמוך. הכל רק כדי שלא תהיה לבד. ואתה אוהב את הקב״ה בכל לבבך. ובכל נפשך. ובכל מאודך. כי באמת שבלעדיו אין לנו כלום ורק בזכותו אנו עוד כאן. 

ואתה מתנער מהעפר וקם. ולובש בגדי תפארת של העם הנפלא הזה. ואתה מבין שעל הכתפיים שלנו מוטלת כעת המשימה הבאה והאתגר הבא בארץ אהבתנו. 

וכמו עוף החול אתה קם לתחייה והתקווה מצטרפת להשלים את האמונה הזכה של כולנו בקדוש ברוך הוא- אנחנו חזקים ועל הכל אנחנו מודים ובעזרת ה׳ אנחנו ננצח.

נתנאל איזק, המשנה לראש העיר לוד