להכיר בטוב

פרשת בהעלותך כוללת סוגיות רבות שעוסקות בחיי היום יום של עם ישראל במדבר, ומאידך בסוגיות מכוננות, שננסה להבין את הרלוונטיות שלהן לימינו אנו.

הפעם נתייחס לנושא מרכזי: קישואים, אבטיחים, הריון ונבואה. איזה צירוף מוזר! איזה רוגע? עם מסור לשבטיו, משכן במרכז, יש מן, הכל תענוג לא? אז מסתבר שלא! את ההוויה והפסיכולוגיה העבדותית, אף נוף ורוגע לא יוכלו לכבות.

״ויהי העם כמתאוננים״, הכ׳-מתאוננים באה לשקף תלונה רפה, במינון נמוך לכאורה. רק לחישות, אינפופים, קיטורים, תחושות של חוסר סיפוק ובעיקר: לא מסתפקים בטוב שיש להם. יש כאלו שתמיד חסר להם ולא משנה כמה יש להם. כפיות טובה יוצרת תחושות קיפוח שמובילות לקיטורים ואז: ״והאספסוף אשר בקירבו התאוו תאווה״.

דינמיקה של מחאה לא מוצדקת: תחילה הפגנות ללא תביעות וטענות ברורות כמובן בהנהגה של קבוצה אינטרסנטית שלא היה לה נוח עם היציאה ממצרים. אח"כ לאחר שזה פשט בעם והוא החל לבכות למשכנותיו, רק אז החלו לצוץ הטענות: זכרנו את הקישואים והאבטיחים והדגה שבמצרים שהכל היה ״בחינם״, שמעתם נכון? בחינם!

בני ישראל עבדו יומם ולילה בדיכוי מוחלט ללא תבן ולבנים, זרקו להם צלחת מרק בטעם דג דלוח ושאריות דלועים שהיו מגדלים עבור בעלי החיים, וכמובן שהכל על חשבון הבית. אפשר לחשוב שהם שילמו על המן שטעמו כצפיחית בדבש. זוהי הפסיכולוגיה של העבדות: העבד מוכן לעבוד קשה וגם להתבטל לגמרי לפני אדונו ללא כל יישות אישית או לאומית, ובלבד שיקבל קביעות בהתנהלות היומיומית ללא הפתעות או וודאות והעיקר ללא כל מחויבות רוחנית.

ה׳ ומשה מהם להתנהגות נעלה לשמירת מצוות, ועוד מציבים להם איזה ״מד התנהגות טובה״ בצורת המן, כאשר במקרה שמישהו חטא הוא לא היה מוצא בבוקר את המן במפתן דלתו. עד עתה היו שקועים בחיי זימה ופריצות ועכשו: איש איש למשפחותיו ובית אבותיו. מי צריך את זה? תן לחיות כמו עבד. אין דין ואין דיין! תן לי לעבוד בפרך, אבל להגשים את "כרצוני" ו"כתאוותי". ! התלונה העיקרית מצויה במילה: ״חינם״ - כשל פסיכולוגי חמור, שמסמל כי במצרים היה לנו החופש האמיתי שכלל חרות מן המצוות וההגבלות.

משה כועס מאוד על התנהלותם כפוית הטובה והקנטרנית של עם ישראל. הוא רגיל לטפל במשברים רוחניים, אבל בכיינות על קישואים ואבטיחים הוא לא מסוגל לסבול, ושואל את ה׳ : "שמא הריתי את העם הזה? אני ילידתיהו?".

הקב"ה עונה למשה: ״אספה לי 70 איש מזקני ישראל ... ואצלתי עליהם מהרוח אשר עליך... ולא תישא אתה לבדיך״. ה׳ אומר למשה כי על מנהיג מוטלת האחריות להנהיג גם במצבים קשים ולא שגרתיים , גם אלה שכוללים בתלונות ילדותיות ובכיינות לא מוצדקת. אם אתה לא מסוגל לשאת לבד את האחריות אז תתחלק. אלדד ומידד ממשיכים להתנבא במחנה. אומר המדרש: מה התנבאו? ״ משה מת ויהושע מכניס את בני ישראל לארץ ישראל״ .

עלינו ללמוד לקחים גדולים מפרשה זו, ובראש ובראשונה לדעת להכיר בטוב. גם אם הינך מעוניין לשנות סטטוס בחיים, אל תעשה זאת מתוך אינפוף, קיטור וכפיות טובה. גם אם אשתך או אמך מכינות לך מדי בוקר חביתה וזה נמאס לך, אתה יכול לבקש גיוון, אבל עשה זאת בנימוס וכבוד אופטימליים, תוך הכרה בעובדה שגם החביתה השגרתית אינה מובנת מאליה.

גם כשמבקשים מהקב״ה בקשה מסוימת, אסור לרגע לשכוח להודות לו על הנשימות השגרתיות כמו על כל הפתעה נעימה כמו זכיה בפיס וכדומה.

כשנגיע לדרגה כזו אז אנו באמת יודעים להכיר בטוב, בשיגרתי. ואז ה׳ שומע ואומר: אם המבקש מוקיר ומכיר בטוב שקיבל, אז ראוי להרעיף עליו טוב גדול עוד יותר.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא האקדמית לחינוך שאנן בחיפה