פרשת השבוע מפגישה אותנו גם עם החלקים הפחות נעימים בתפקידו של מנהיג. משה רבנו קיבל משימה ברורה - להוציא את בני ישראל מעבדות במצרים לעצמאות בארץ ישראל, אבל נתקל בתלונות ובקיטורים סדרתיים, חלקם מוצדקים וחלקם פחות. הוא ממוקד מטרה והם דורשים קישואים ואבטיחים. אבל המשימה היא להעביר אותם אל הארץ.
בתפקידי כמנהל וכמנכ"ל אני נתקל לא אחת בסיטואציות הללו. "כאשר יישא האומן את היונק" – הובלה של אנשים היא אומנות מורכבת הדורשת גמישות ופעלולי משא ומתן וניהול, קשיחות ודבקות במטרה לצד הכלה ואמפתיה.
בתפקידי הקודם כמנהל מפעל באזור עוטף עזה, נדרשתי להגיע ליעדים ותפוקות כאשר ההצלחה מותנית בהנעת עובדים ברמת שכר פריפריאלית ובמציאות חיים ביטחונית, ולפעמים גם אישית, לא פשוטה. כל מחווה והתחשבות שתסכים לה היום עלולה להפוך לנורמה של מחר. מעין מדרון חלקלק שעלול לפגוע ברווחיות של המפעל ובסופו של יום לגרום לבעלים פשוט להעביר אותו לעיר אחרת.
הפתרון הניהולי היה מבחינתי להפריד בין העזרה ברמה האישית ובין הניהול הענייני. ברמה האישית מצאתי את עצמי מסייע ככל יכולתי ותומך בכל מי שהיה זקוק לכך, ומהצד השני בפן הניהולי שמרתי על ניהול ענייני, ונוכחתי שדווקא ההפרדה הזאת מאפשרת לי לעזור ולסייע יותר.
בנוסף לכך, גם אז וגם בתפקידי היום כמנכ"ל החברה לפיתוח דאגתי לצוות ניהולי תחתיי שמסייע לי בניהול אפקטיבי. בפרשתנו הקב"ה מורה למשה למנות צוות ניהולי תחתיו. הנהגה לא ישירה אינה פותרת את המצוקה ואינה פוטרת מאחריות, אבל מאפשרת לעמוד באתגרים באופן ענייני ואפקטיבי יותר.
ולא מדובר רק בעמידה באתגר. ניהול נכון הוא הכרחי כדי להגיע למטרות הגדולות שלנו, ובמקרה שלנו - קידומו ופיתוחו של הר חברון לרווחת התושבים וכחלק ממפעל ההתיישבות כולו.
אבנר שמיר
מנכ"ל החברה לפיתוח הר חברון