לפני כמה שנים, ישבתי ולמדתי בחדרי. לפתע, צלצל הטלפון. על הקו היה בחור מגוש קטיף, שסיפר לי שהוא התארס. שמחתי מאוד. לפתע, הבחור החל לבכות, והסביר שהוריו לא עובדים, ואין לו יכולת לעשות חתונה. לא ידעתי מה לעשות. אנחנו "תעסוקטיף", הסברתי לו. "אנחנו עוזרים לאנשי גוש קטיף למצוא עבודה. אין לנו יכולת תקציבית לממן חתונה". לאחר בכי נוסף, אמרתי לו שננסה לחשוב על סיוע מסוים.
המשכתי ללמוד. בשעה 10:00 בערב, צלצל הטלפון. על הקו הזדהה אדם בשם איציק. "שלום הרב, אתה לא מכיר אותי, קוראים לי איציק ואני מגבעת שמואל. אני יודע שאתה עוזר לאנשי גוש קטיף ורציתי לשאול, אולי יש לך מישהו מגוש קטיף שצריך אולם חתונות עם 300 מקומות?".
הייתי המום. איציק המשיך והסביר "בני מתחתן. הזמנו אולם עם 1,000 מקומות ישיבה. לא אהבתי את האולם ולקחתי אולם אחר, אבל בתור קנס אני חייב לשלם על 300 מקומות. אז אולי יש לך מישהו מגוש קטיף שצריך אולם חתונות עם 300 מקומות?".
בסופו של דבר, הבחור מגוש קטיף התחתן באולם זה ובתאריך זה. לאחר שסיפרנו שוב ושוב את הסיפור, הגיעו אנשים נוספים והציעו לממן חתונה של חתן או כלה מגוש קטיף ביום חתונת ילדם. כך מומנו למעלה מחמישים חתונות.
הפעולה שלי בסיפור היא קטנה. אולם, כשאדם עוסק בחסד, מתגלים כוחות, מתחברים אנשים נוספים לעזרה, ומתגלה סייעתא דשמיא. ב"ה כהמשך לתעסוקטיף זוכים אנו היום לעזור ב"לאופק" לחיילים, לקהילה האתיופית ולאנשים שאיבדו את עבודתם בעקבות הקורונה "שחר חדש". חסד גורר חסד. חסד מביא לברכת ה'. בע"ה שנזכה להרבות חסד, להרבות אהבה ולזכות לגילוי שכינה.
הרב יוסף צבי רימון
ראש הישיבה וראש בתי המדרש המרכז האקדמי לב, ראש עמותת סולמות ורב אלון שבות דרום