"אבל למה צריך ערבה?", שאל אותי דוד שלי, הרב צבי שוורץ, על המדרש המפורסם אשר משווה את ארבעת המינים לאנשים עם ובלי תורה ומצוות. "אם באתרוג יש טעם וריח, ובלולב והדס אחד מהם – למה צריך לחבר אליהם מין שאין בו טעם ואין בו ריח?"
כבחור צעיר לא בטוח שהבנתי עד הסוף את תשובתו: "הערבה יודעת להיות עץ. בלעדיה אתה יכול לתת טעם וריח, אבל עץ לא תהיה". עברו עוד כמה שנים עד שהבנתי גם את הנמשל. יש אנשים עם דרך ארץ, בעלי מידות, אנשי מוסר, אנשי עבודה, שבלי להתחבר וללמוד מהם – ערכם של אנשי התורה והמצוות יורד.
כמובן, אין הכוונה למראה החיצוני ולרושם הראשוני. במהלך חיי פגשתי לומדי תורה ואוהביה החובשים כיפת שמיים, אנשים מלאי מצוות כרימון שמנהלים אורח חיים חילוני. ופגשתי גם, לצערי, רשעים שהתהדרו בתארים רבניים. אבל הלקח מהפרשנות של דוד שלי ליווה והמשיך ללוות אותי. בעומקו, הכוונה היא שאין אדם שאין בו משהו, ואין אדם שלא חסר לו משהו.
מכל אחד אפשר וכדאי ללמוד, וכל אחד צריך למצוא מי שיכול לפתח אותו ולהצמיח אותו, ולא רק בין הדומים לו. כך במשפחה, בקהילה, בעבודה ובכל מפגש אנושי, וייעשו כולם אגודה אחת.
אלעזר רוזנברג
רכז סניפים ומשאבי אנוש בפאגי, הבנק הבינלאומי