בחג השבועות הבנתי משהו חדש על האחדות בינינו. בדרך כלל אנחנו יודעים להתאחד מול אויב חיצוני. כשמדובר בטרור או במלחמות – אנחנו מצטיינים בסולידריות. גם משבר בריאותי כמו הקורונה פגע בכולנו ביחד. יוצא לי לסקר את מפגני האחדות האלה לא מעט, לראיין אנשים שיוצאים להתנדב, לדבר עם שיפוצניקים שיצאו לתקן מקלטים וממ"דים, לשוחח עם יהודים בחו"ל שמארגנים אירועי תמיכה ותפילה. זה כמובן מרגש וחשוב להתאחד מול המתקפה הרצחנית של חמאס, אבל מעמד הר סיני בישר על מהפכה. הוא העלה אותנו לרמה חדשה של אחדות.
לראשונה, לא ברחנו מפני אף אחד אלא באנו בשמחה לקבל את הזהות שלנו. לא הצטופפנו זה לצד זה בגלל הנאצים, האנטישמים או כל איום אחר, אלא בחרנו להיות ביחד ולקבל את עשרת הדיברות, מכיבוד הורים והשבת ועד לא תגנוב ולא תרצח.
זו לא הגדרה על דרך השלילה אלא על דרך החיוב. לא ממה אני מפחד אלא מה אני רוצה להיות.
בתקופה האחרונה אנחנו חווים בעוצמה רבה את הסוג הראשון של האחדות. בחג השבועות האחרון קלטתי שיש לנו הזדמנות לעלות לשלב הגבוה יותר – אחדות סביב הסיפור המשותף שלנו. הלוואי.
סיון רהב־מאיר
אשת תקשורת ומרצה