גדלתי כבן בכור למשפחה חמה בשכונת קריית שלום בתל אביב. בילדותי לא הייתה לי מוטיבציה ללמוד, לפעול, לעשות. כשהייתי בכיתה י"א, מדריכה אחת בסניף בני עקיבא שינתה את מסלול חיי. היא פתחה לי צוהר לעתיד, ובכך בעצם כיוונה את דרכי האישית והמקצועית.
במסירות, על ידי השקעת זמן ומאמץ ומתוך אמון ואמונה, היא סייעה לי לחשוף את כוחותיי והעירה בי את המוטיבציה לפעול, את הרצון לקחת אחריות ומנהיגות ואת ההתכווננות לשאוף גבוה. פחות הסתכלות על העבר אלא יותר על ההווה והעתיד.
את התובנות הללו לקחתי איתי לאורך מסלול חיי ולעשייתי בתחום החינוך. מתלמיד הפכתי למורה בתיכון ראשית בתל אביב ולראש מערך הדרכה בתוכנית אפיקים, משם למנהל בבית החינוך דיזנגוף בתל אביב, ועד היום לתפקידי כמנהל בית החינוך 'בני חיל' בשומרון.
את האמון, ההשקעה והדחיפה קדימה שחוויתי כנער צעיר אני משתדל כמחנך להעביר לדור הבא. וכשם שזכיתי לגדול ולצמוח כך אני מרגיש שליחות, רצון ומחויבות לגדל ולהצמיח. בחינוך ידוע שזורעים ומשקים היום, ואת הפירות מקווים ומתפללים לראות בעתיד.
בשנה המורכבת שחלפה עלינו התחדדה עוד יותר ההבנה כי החינוך, הנתינה והערבות ההדדית הפשוטה בין איש לרעהו, בין קהילה לקהילה במעגלים השונים, הן שמעניקות חוסן אישי ולאומי ובכוחן להשפיע על מסלול חייו של הפרט ועל הכלל כולו.
תומר רבי
מנהל בית החינוך 'בני חיל' בקדומים