"מהו מוסד הנשיאות עבורך?", "איך את רואה את הקשר של בית הנשיא עם מנהיגי העולם? או עם יהדות התפוצות?".
שאלות כאלה ואחרות מגיעות אלי לאחרונה, בניסיון להכיר אותי קצת יותר לעומק.
הרשו לי לשתף אתכם בשני סיפורים קטנים שעשויים לפתוח צוהר לפעילות הדיפלומטית שלי בשנים האחרונות, ואולי גם קצת לדרך בה מנהיגי העולם פוגשים דרכי את מדינת ישראל.
בעשור האחרון אני מסתובבת בעולם בשליחות ארגונים ציבוריים, נפגשת עם מנהיגי עולם וקהילות יהודיות ומנסה לחזק את הקשר שלהן לישראל.
נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, שמעון פרס ז"ל, הזמין אותי לארוחת הערב הממלכתית עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בתום האירוע, שוחחתי עם הנשיא אובמה על הידידות שאינה תלויה בדבר בין ישראל לארצות-הברית ועל עוצמתה של ישראל במישור האיזורי והבינלאומי. בשיחה חמה ומחזקת, הבענו תקווה שנמשיך לעשות הכל כדי לאפשר לכל אחד ואחת להגיע הכי רחוק שאפשר.
גם לפני שלוש שנים, הוזמנתי לכנס הוועדה ישראלית אמריקנית במיאמי (IAC), שם פגשתי את סגן נשיא ארצות הברית דאז, מייק פנס. לאחר נאומו המרגש והפרו-ישראלי, ניגשתי כדי להודות לו.
הכרנו קודם לכן בשיחה שערכנו, אבל לאחר שהודיתי לו על נאום מלא בתקווה ואופטימיות הוא היישיר אלי את מבטו וביקש להביע את תמיכתו בחיבוק חם, אוהד ומעודד.
"הכוחות, החיוך והאמונה שלך מסמלים מבחינתי את סוד קיומה של מדינת ישראל. אתם פשוט בוחרים בחיים על פני המוות- הניצחון הגדול ביותר שאומה יכולה לבקש לעצמה".
הרגשתי מיד שנוצר בינינו קשר עמוק- הרבה מעבר לנאומים ופוליטיקה. קשר אמיץ, ערכי ומוסרי בין שני אנשים שאוהבים את מדינת ישראל ואת כל מה שהיא מסמלת לעולם. קשר זה חוצה מפלגות, שבטים ומגזרים ואינו ניתן לערעור.
אני מקווה כי תינתן לי ההזדמנות להמשיך ולחזק את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית מתוך הבנה פשוטה: האור תמיד יוסיף ויגבר על החושך ונצחיותה של מדינת ישראל תנצח.