זה היה יום שישי, כ"ז בסיוון תשס"ו. תושבים שביקשו לטבול במי מעיין אל־קסיס הסמוך ליישוב נווה דניאל, כפי שנהגו לעשות רבים מדי ערב שבת, עצרו למשמע קריאה והסתובבו לאחור. הם ראו את שכנם שנופף להם ממרחק וקרא להם לחזור ליישוב: "פתחו מקווה חדש". הם לא ידעו שבקריאה זו ניצלו חייהם.
בהיותי ראש ועד של היישוב נווה דניאל פנה אליי סאשה לוקצקי ז"ל, חבר מזכירות שעלה מרוסיה בחירוף נפש ועסק במשך חייו שם בשמירה מחתרתית על יהדותו, בבקשה לבנות מקווה גברים ביישוב. כמו כל יישוב שמנוהל עם תקציב מסודר הצלחנו להכניס את בניית המקווה לסדרי העדיפויות היישוביים ויצאנו יחד לדרך בנחישות גדולה.
התכנון והבנייה ארכו חודשים רבים, וביום חמישי אחד הרגשתי כוח מיוחד שדחף אותי לפתוח עוד באותו שבוע את המקווה. אך מתוך הכוח שהרגשתי שהניע אותי, גמרה בליבי המחשבה שבשעות שנותרו עד יום שישי כל ההשלמות יבוצעו והמקווה ייחנך.
ואכן, באותו יום שישי הועברה ביישוב הודעה על חנוכת המקווה, והטובלים הרבים שנהגו לרדת למעין חנכו בטבילתם את המקווה החדש. באותה העת נשמע פיצוץ אדיר ברחבי היישוב. מחבלים הטמינו במעיין אל־קסיס מטען חבלה שכוון להתפוצץ בדיוק בשעה שבה נהגו הטובלים לשהות בו. אך איש לא היה במעיין.
הנס הגדול הזה לימד אותי שכאשר אנו נמצאים בצומת דרכים של שליחות ציבורית, דאגה לזולת ונתינה, הקב"ה מאיר לנו דרך גם בלי שנרגיש. צריך תמיד לדבוק בדרך ובמטרות נעלות למען עם ישראל.
אהרוני נויבואר
מנכ"ל החברה לפיתוח גוש עציון