16 שנים חלפו מאז שאני ובני משפחתי גורשנו מנווה דקלים שבגוש קטיף והלב עדיין דואב. יום יום אני נזכר בגעגועים בבית שהיה וחרב, בקהילה החמה והתומכת וכמובן בשקט ובחולות שהיו ייחודיים למקום הקסום הזה. לא היה קל לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה. מאות משפחות נכוו בצורה קשה כתוצאה מהגירוש. לא האמנו שנהפוך לפליטים בארצנו, שנצטרך להתגורר במבנה העשוי מקרטון, מה שכונה אז הקרווילה. נפלנו ונחבטנו בחוזקה בבירא עמיקתא.
אך על אף כל הקשיים, אנשי אמונה וחזון אנחנו וכעם שנלחם על זכותו ההיסטורית והדתית על ארץ אבותינו אין לנו ולו לרגע את המותרות להרים ידיים. התוכניות לפזר אותנו כשלו והצלחנו להתגבר על הקשיים. עשינו את המיטב כדי להישאר ביחד ולשמור על המסגרות הקהילתיות. ביתנו אומנם נשבר והפך לחורבה, אך לא הרוח שלנו, רוחו המיוחדת של העם היהודי.
אני מאמין באמונה שלמה ביישוב הארץ, היכן שזה לא יהיה, וכך פעלתי. הכינו שורשים ביישוב ניצן, ואנחנו ב"ה פורחים בו מחדש, כמו ביישובים הנוספים שחיזקנו ביד בנימין, בלכיש, באמציה, באריאל, בפלמחים, ברחבי רמת הגולן ועוד.
פרופ' אבי לוי
נשיא המכללה האקדמית־דתית לחינוך שאנן בחיפה
וממייסדי ומפוני היישוב נווה דקלים בגוש קטיף