אז איך מתחילים לכתוב טור קצר־מילים במגזין שחרט על דגלו את המסר של "יותר"?! ואולי בעצם עניין הכתיבה בפועל הוא הזניח והמשימה האמיתית של "לרצות יותר" היא המשימה שעמדה לנגד עינינו בשלהי שנה זו. כמה רצינו לחיות יותר, לנשום יותר, לשמוח יותר.
אז בואו נעשה סדר ונתחיל מלהודות לה' מתוך שירו של אברהם פריד, שמקבל כאן בעיר שחוברה לה יחדיו משנה תוקף למילותיו: "כמה טוב שנפגשנו". נכון, סוף סוף הערב אנחנו נפגשים, כמה רצינו את היותר להיפגש הזה. ואולי רק לי נדמה שככל שרצינו יותר כך רצה הקב"ה שנראה את המעט והממוקד, וככל שקיווינו ליותר כך אותגרנו יותר.
טובים לפניי ויבואו טובים אחריי שסיכמו ויסכמו את אירועי השנה שחלפה, ואני אנה אני באה? ובתוך כל טירוף אירועי היותר הזה, האמבולנס הלבן שלי עם צלעות מגן דוד הטוב כמו זרועות פרוסות שמנסות לאחות יותר את הכאב, לחבק ולחבוש, להגיע מהר יותר לזוג המבוגר שיושב כבר חודשים בדד. אבל יותר מכול בתוך רעשי הקול, האירוע שייחרט לעד הוא הנער המיוחד שהמטוש נראה בעיניו כמו סכין חדה, ובתוך נהר של אנשים שממתינים לבדיקה סיפר לי אחיו בקול רועד שיותר משלושה חודשים הוא לא יוצא מהבית כי חושש מהבדיקה. באותו הרגע זה ברור ומובן למה אנחנו כאן, ומבצע "אם אתם משמחים את שלי אני משמח אתכם" יצא לדרך, חיוך אחד של נער מיוחד.
במרוצת הזמן והאירועים, בכל פעם שהתיישבתי לנסות ולסכם את האירוע שחלף כמו רצה היקום ללמדנו רף חדש. ואני, שהשטח הוא בסיס האם שלי, מצאתי את עצמי מטפלת בנפגעי "חרדת היותר". כולם באופן גורף רצו יותר.
וכמו שבפתיח עסקנו בזמר המארח, זה הרגע לסיים את משימת השנה ולהתחבר יותר לזמר האורח – וניתן למילות השיר שחיבר אביו של אביב: "יותר אהבה, יותר הקשבה, יותר אמונה בין אדם לאדם, יותר שלום, יותר תקווה, פחות קנאה ושנאת חינם, יותר נשמה, יותר א-לוהים, יותר הבנה ביני לבינך, יותר שמחה, יותר חיים".
יהודית יפרח
מנכ"לית משרד הפרסום מותג