עם כל הכבוד לנשיא המדינה, אני סבור כי דבריו, שזכו לתהודה תקשורתית גדולה, על השבטים הרבים המצויים במדינת ישראל הסיחו את הדעת מהדבר המרכזי. אנו צריכים לשאוף אל האחדות ולא אל האחידות.
כאשר אני בוחן את ההרכב האנושי של תושבי הארץ הזאת, אני מעמיד במבחן דבר אחד בלבד: אחדות המטרה. עודני מאמין כי לכל המתגוררים במדינת ישראל יש יעדים משותפים: פרנסה טובה, בריאות שלמה והשגת עתיד טוב יותר למען הדור הבא.
אני מבחין בחיוך המתפשט על פניו של סבא למראה נכדו או נכדתו. הוא יכול להיות אשכנזי או ספרדי, חילוני או דתי, ערבי או יהודי. בשעה שהוא מדבר על נכדיו הוא משתמש באותן מילים. הוא נושא את אותו חלום ואת אותה תקווה ואותו אור מתפשט על פניו.
מחשבה זו מניעה בתוכי את האמונה שאפשר לחיות בארץ הזאת על אף השוני בין העדות והמגזרים, מחשבה שהתחזקה בי עם פרוש חג השבועות שאותו חגגנו לא מכבר.
רות, גיבורת המגילה, לא היססה לעזוב את הדר בית אביה ודיבורה הפך סמל להשתלבות אמיתית: "כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוקייך אלוקיי". האחר הוא בדיוק כמוך, באנושיות. שורש כל מקרה של מריבה או מחלוקת הוא בחוסר היכולת לראות ולהכיל את הצורך של האחר. היכולת להבין כי לכל אדם, בכל קבוצה בעם, יש תפקיד.
סיפורה של רות המואבייה הפך לסמל לקבלת האחר. אנו מצווים לתת כבוד לכולם ולחברם יחדיו. אם יהיו לי שותפים למחשבה ולאמונה הזאת - נצליח.
צבי ויליגר
יו"ר ובעלים וילי פוד