פרופ' שמחה גולדין
פרופ' שמחה גולדין צילום: אסתי דזיובוב/TPS

מזה 162 שבועות ברציפות, בכל יום שישי בשעה אחת בצהריים מתייצבים אנשי 'מסדר הדר' באנדרטת חץ שחור מול עזה, בתביעה להביא את החיילים סגן הדר גולדין מחטיבת גבעתי וסמ"ר אורון שאול מחטיבת גולני שהושארו בשדה הקרב על ידי צה"ל במלחמת צוק איתן.

זוהי הפגנת ערבות הדדית אמיתית, פשוטה, עממית וחזקה. מתייצבים שם קיבוצניקים מהסביבה לצד מושבניקים. מתייצבים שם אנשי שדרות, נתיבות, אשקלון ואשדוד. באים ממרכז הארץ ואפילו מצפונה, ובמיוחד באים נוער מהסביבה ומהמכינות הקדם־הצבאיות. זוהי הפגנת היכולת האמיתית של העם לעמוד במטלות הנכונות לו, הלב הפועם של הישראליות.

עומד איתנו איש שדרות שאמר לי: אין לך מושג מה זה עושה לי להגיע הביתה לפני שבת מכאן, זה כמו להגיע מהמקווה.

האנדרטה היא לזכר הפעולות שעשו הצנחנים וצה"ל נגד המחבלים שיצאו מעזה, ושמה "חץ שחור" ניתן לה בשל הפעולה הראשונה בפברואר 1955, כשנפגעו רבים מהכוחות ואז נקבעה ההחלטה שלא משאירים את הפצועים והחללים מאחור. עומד איתנו אחד הלוחמים בפעולה הזאת. בן 83 שחי את הקרב וכואב את העובדה שהשאירו חיילים מאחור ושלא מביאים אותם.

ומלמעלה מרחף חיוכו של הדר, והמסר שהשאיר בצורה המיוחדת לו: "בחיים, אתה יכול להתעסק בעצמך ואתה יכול לעשות דברים גדולים".

פרופ' שמחה גולדין

אביו של החייל סגן הדר גולדין