אלעזר במברגר
אלעזר במברגר ללא קרדיט צילום

בדיעבד, בוקרו של יום 11 בספטמבר 2001 לא היה מועד מוצלח לטיסה מנתב"ג לניו־יורק, אבל את זה הבנו רק כאשר הטייס הודיע במהלך הטיסה בקול רועד על קריסת מגדלים בדרום מנהטן, אלפי מתים ונפגעים, סגירת שדות תעופה בכל ארצות הברית וכוונתו לנחות נחיתת חירום בטורונטו, קנדה.

לאחר עיכוב של שעות, כשאנחנו עייפים והמומים, נפלטנו עם לילה מהמטוס לשדה התעופה בטורונטו. איש איש עם מחשבותיו, דאגותיו ופחדיו. כאוס שרר בכול. לפתע, משום מקום, הגיע אדם ואסף את כולנו לבית הקהילה היהודית בטורונטו. המחזה שנגלה לעינינו היה מדהים: מאות מאנשי הקהילה, חלקם בפיג'מות וחלוקי שינה, ממתינים עם רכבם כדי לאסוף אותנו, יחידים, זוגות ומשפחות, לביתם, שם כבר חיכתה לנו ארוחת ערב חמה ומיטה מוצעת. זרים גמורים שנאספו מן הרחוב נקלטו בחמימות והפכו בתוך דקות לחלק מהמשפחה.

הדאגה האנושית, אהבת האדם והכמיהה הפשוטה להושיט יד לאנשים בצרה ניצחו באותו הלילה, לפחות שם בטורונטו, את מופע השטנה והחורבן שניסו מי שניסו להמיט באותו יום על העולם כולו.

אלעזר במברגר

מנהל הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית