כשעם ישראל שרוי במשבר האהבה עולה על גדותיה ומתפרצת. בעת חטיפת שלושת הנערים הי"ד עם שלם נרתם לחיפושים ולתפילות. במהלך מבצע צוק איתן ראינו בפליאה משאיות פורקות ציוד, אוכל ובגדים בשטחי הכינוס של חיילי צה"ל. ובשבועות האחרונים שוב ראינו את עם ישראל נוהר בהמוניו ללוד בעקבות פרעות ופוגרומים, מציע שמירה לתושבים, שיפוץ בתי כנסת שרופים ועוד.
אנחנו כעם טובים במחוות גדולות וחד־פעמיות. אך ביומיום, בשגרה, באחד על אחד, אנחנו נוטים למצוא דווקא את השונה בינינו, את המפריד והמפריע. ממהרים לחרוץ דין בלא משפט.
ברשתות החברתיות מתחוללות לא פעם סערות בעקבות משהו שנאמר או נכתב, לעיתים בשגגה, לעיתים בכוונה אחרת. משלחים לשונות, מלבינים פנים ולעיתים אף חורצים גורלות ושופכים את דמו של הכותב או הכותבת.
אני פונה בציפייה מעצמי, ממשפחתי ומבני עמי, לקחת מעט מאהבת החינם ומהערבות ההדדית המפורסמת שלנו ולהחיל אותה על הזולת. עוד טרם הבעת דעה בטוויטר, לפני שמפרסמים פוסט בפייסבוק או כותבים טוקבק ביקורתי, לפני שמכתימים את שמו של אחר לעולם, בואו נעצור לרגע אחד, נחשוב ונשתדל לדון את כל האדם לכף זכות.
דודי פינקלר
סמנכ"ל בשבע