אירוע מכונן בחיי שהבהיר לי את הצורך ואת החשיבות בערבות הדדית קשור כמובן לגוש קטיף. בשבילי ובשביל רבים מחבריי, המגורים בגוש קטיף לא היו אירוע פרטי אלא שליחות לאומית שנעשתה למען מדינת ישראל ותושביה.
בכל השנה שקדמה לגירוש מגוש קטיף זכינו לאהבה ענקית מכל עם ישראל. זו הייתה עבודה של קירוב לבבות, שהתמקדה בעיקר באלה שלא שייכים למגזר, לדעות ולהשקפות שלי. לעיתים נתקלנו בקשיים, אך לאט לאט נפתחו השערים ועוד ועוד אנשים, מכל קצוות הארץ, הצטרפו למאבק.
אני זוכר שנסענו למרכז הארץ כדי לשכנע את מתפקדי הליכוד להצביע נגד התוכנית. נכנסנו לבתים שראו בפעם הראשונה "מתנחל". המפגש הזה היה כל כך מרגש. ברגע אחד ירדו המסכים, כל הסטיגמות נעלמו וראינו זה את זה כפי שאנחנו - בני אדם. היו מפגשים שבכינו בהם, היו כאלה שזכורים גם לרעה, אבל כולם בלי יוצא מן הכלל חרוטים בזיכרוני.
במשאל בליכוד זכינו נגד כל הסיכויים לרוב בעדנו. זה אומנם לא סיכל את ביצוע תוכנית ההתנתקות, אבל זו בהחלט נקודת ציון חשובה שהולכת איתי שנים. מפגשים של פנים אל פנים, לב אל לב ושיח ישיר מנצחים כל דבר.
הרב רפי פרץ
השר לענייני ירושלים ומורשת