דז'ה וו ישראלי. חתן בר המצווה עולה לתורה כנגד כל הסיכויים
דז'ה וו ישראלי. חתן בר המצווה עולה לתורה כנגד כל הסיכויים צילום: שלומי שלמוני

באסרו חג שבועות נזעק אליי הילד ועיניו נוצצות בשמחה עילאית. "אמרו שגם מחר אין לימודים מקו נתניה דרומה!" הוא צהל.

"באמת היו לכם המון ימי לימודים השנה", אמרתי, "מגיע לכם קצת חופש".

"למדנו כבר איזה חודש ברצף", שטח הנער את סבלותיו.

"אנחנו נמצאים באזור ירושלים", ציננתי את ההתלהבות, "להזכירך, כבר שילמנו את חובנו לחמאס במטח הראשון. חוץ מזה, קח בחשבון שאם אין לימודים – אין בר מצווה".

"אהה", הוא אמר, "אז בעצם אני בעד לימודים".

בצרפתית קוראים לזה דז'ה ווּ, בעברית קוראים לזה תחושה עמומה שבסרט הזה כבר היינו. בחודש ניסן צלחנו את החתונה של הבן אחרי רכבת הרים של כן־לא־אולי־כנראה־ממש־לא־בעצם־כן תתאפשר חתונה למרות הקורונה, ואמרנו לעצמנו שעכשיו, כלומר מיד אחרי פסח, או יום העצמאות, בכל אופן לא יאוחר מראש חודש סיוון, חייבים לעבור מנישואין לנשׂא. זאת אומרת להתחיל להתכונן לבר־המצווה של אחיו של החתן, אשר חלה בשעה טובה ומוצלחת בשבת פרשת נשא.

איך מארגנים בר־מצווה? נורא פשוט. מזמינים לנער תפילין, לומדים ביחד את הפרשה, מזכירים לו לחזור עליה, מזכירים לו עוד פעם, יושבים עליו, רבים איתו, מאיימים עליו, מגלים שהוא כבר יודע אותה מצוין ורק אנחנו (כלומר אחד האבות שלו, לא משנה מי) מלחיצים אותו, מחפשים מקומות להלין בהם את המשפחה בשבת – ואז, כשהקורונה דועכת וכל המבוגרים מחוסנים ואפילו החברים של הנער כבר שכחו מזמן מה זה בידוד, בדיוק אז, שבוע וחצי לפני הבר־מצווה, פורצת מלחמה.

עכשיו לך תארגן בר־מצווה כשדז'ה וו חזק נושף בעורפך ומזכיר לך נשכחות. בעצם איזה נשכחות, עברנו את רכבת ההרים הזאת רק לפני שלושה חודשים. החישובים היו מסובכים, תנסו להחזיק ראש: אם בקורונה משרד הבריאות התיר ל־20 אנשים להתכנס בחלל סגור ול־50 במקום פתוח, עכשיו פיקוד העורף מרשה עשרה אנשים בחוץ, 50 בחלל סגור ומאה איש במבנה שפועל על פי התו הירוק, אם במקרה הוא עדיין לא הוצת על ידי המון ערבי זועם. לעומת זאת, מי שמתגורר במרחק 80 קילומטרים ומעלה מעזה משתייך לאזור פיקוד חיזבאללה, ואז מותר 30 איש בחוץ, 50 במבנה סגור ו־300 איש שלא הצליחו להבין את החישוב. גם אני התקשיתי, אבל זה מצב רגיל אצלי.

כבד מנָשׂא

אנחנו, כזכור, גרים באזור תיוג ירושלים ולכן לא חלות עלינו הגבלות, אבל ההוראות של פיקוד העורף עלולות להשתנות בכל רגע אז אי אפשר לדעת מה יהיה. יכול להיות שכמה שעות לפני הבר־מצווה יכניסו אותנו לממ"דים ויגידו לא לצאת. יכול להיות שבמהלך השבת פתאום יהיו גם אצלנו אזעקות, כמו אצל אחד הענפים של המשפחה שמתגורר ממש בחזית, בגבעת שמואל, ואז מה נעשה? כל המשפחה המורחבת תצטרך להצטופף בממ"ד (מרחב משפחתי דחוס)? משפחה משפחה, אבל בואו.

ואז, בחמישי אחרי הצהריים, הודיעו שיש הפסקת אש ושחמאס לא יעז יותר לירות על ישראל לנצח, או לפחות שבועיים. או יומיים. או שעתיים. בכל מקרה כרגע כל ההגבלות מבוטלות ואם נרוץ מהר אולי עוד נספיק לעשות בר־מצווה. מה שהשאיר לנו כמעט יממה להתארגן, המון זמן במונחים של דז'ה וו ישראלי. כהרף עין הודענו למשפחה שהבר־מצווה מתקיימת כרגיל, ולא, לא צריך להביא שום דבר. כן, הזמנו קייטרינג. כן, מעכשיו לעכשיו. כן, יש סיכוי שהאוכל גם יגיע. כן, עוד לפני שבת. בשאיפה.

המשפחה שלנו מאוד ממושמעת, לכן הם באמת לא הביאו איתם כלום. קצת סלטים, למקרה שלא יהיה מספיק מהקייטרינג (הזמנו רק 16 סוגי סלטים), וזהו. אולי גם כמה פשטידות, בערך מאה, אבל באמת זה הכול. ועוגות. משהו כמו 700. עוגות עם שוקולד, עוגות עם קינמון, עוגות עם שוקולד וקינמון, עוגות עגולות, עוגות מרובעות, עוגות בחושות, עוגות כחושות, עוגות שמרים, עוגות שושנים, עוגות מצופות, עוגות שלא ציפינו להן, מאפינס, סופלה (קוראים לו ככה בגלל שהוא סוף־לדיאטה), וזה עוד לפני שדיברנו על שלל העוגות והפשטידות שהבת שלי וכלתי הכינו במהלך הלילה, הבוקר, הצהריים והחיים.

ככה מצאתי את עצמי דקה לפני שבת עומד בין הר של עוגות מצד אחד ושני מקררים מתפקעים מאוכל מצד שני, וממלמל לעצמי שלסדר את כל העוגות בערב פרשת נשא זה עניין כבד מנשוא. מזל שלא דחינו את הבר־מצווה לפרשת שלח, מי יודע מה עוד היו שולחים לנו. ואז נכנסו בזה אחר זה חברים מהקהילה והביאו... עוד עוגות...

תודה ליושב במרומים ולכל שלוחיו וצדיקיו, גם את הדז'ה וו הזה עברנו בהצלחה. עכשיו רק צריך לדאוג שהפסקת האש תישמר ושחמאס לא יעז לירות יותר. אחרי כל העוגות האלה אני חושש שיהיה לי קצת קשה לעבור בדלת של הממ"ד.

בורא פרי הדקל

בראשית היה תאגיד השידור הציבורי ששיבץ ברדיו את קלמן עם ליברמן, דקל עם סגל ורן בנימיני עם אמילי עמרוסי, כדי שאף ימני לא ימצא את עצמו פתאום בשידור חי ללא השגחה. או אז נפנפו את אמילי והעניקו ארבעה ימי שידור ליגאל גואטה, שהוא כנראה הש"סניק היחיד בעולם שממש מעריץ את השמאל ולא מפסיק לדבר על זה, וכדי לאזן הושיבו לידו את שלי יחימוביץ' כדי שלא יהיו ויכוחים באולפן. אחר כך העזיבו את עמית סגל והביאו לצידו של ירון דקל את חיים לוינסון, טרול גס רוח שלהנאתו מנהל מדי פעם קמפיינים נבזיים נגד כל דבר שלא בא לו טוב בעין שמאל, או בעין שמאל השנייה.

ועכשיו, ילדים, חידה: אם ירון דקל הודיע שהוא נוסע להיות שליח הסוכנות היהודית בקנדה, מה יעשה התאגיד?

האם יציב לצד לוינסון עיתונאי ימני במיוחד?

האם יודה ללוינסון על תרומתו וייסד תוכנית חדשה עם שני עיתונאים הגונים בסגנון ירון דקל?

האם כדי לתת קונטרה לאילנה דיין, אודי סגל וקרן מרציאנו שמשדרים במקביל בגל"צ, יביא עיתונאים שונים לגמרי, נגיד דנה ויס, אביעד גליקמן או אמנון אברמוביץ'?

או אולי בכלל יקדם את לוינסון וידיח את קלמן ליבסקינד, וכך סוף סוף יגשים תאגיד השידור הציבורי את מטרת העל שלו: לקבל מהציבור המון המון המון כסף, ולהשתמש בו כדי לחנך את הציבור מחדש?

במה יבחר התאגיד?

בין הפותרים נכונה יוגרל מונולוג יומי בפתח יומן הבוקר מאת המחנך הלאומי אריה גולן.

dvirbe7@gmail.com