זמן שינוי

המוצא לסחרחורת הפוליטית שישראל נקלעה אליה היא פרידה מכובדת, ייתכן שזמנית, מבנימין נתניהו כראש הממשלה. דעה

עדי ארבל , ט"ז בסיון תשפ"א

זמן שינוי-ערוץ 7
עדי ארבל
צילום: מירי שמעונוביץ

נתניהו הוא ראש הממשלה הכי טוב שהיה למדינת ישראל מאז יצחק שמיר. לנתניהו יש כישורים ומעלות שאין לאף פוליטיקאי אחר בישראל. אבל לנתניהו יש גם חסרונות רבים, מאוד. ולמרות החסרונות הללו, אשר גלויים לעיניו של כל ישראלי, התשובה שלי מדוע אני תומך בנתניהו כראש ממשלה במשך העשור האחרון קבועה ומורכבת מחמש סיבות: יצחק רבין, אהוד ברק, אריאל שרון, אהוד אולמרט והעובדה שיצחק שמיר כבר לא איתנו. ארבעת הראשונים הוכיחו כמה נזק יכולים לעשות ראשי ממשלה מלאי כוונות טובות. גם המספרים היבשים לצידו של נתניהו. אין ראש ממשלה שבתקופת כהונתו היה מספר כה נמוך (יחסית) של הרוגים במלחמות או בטרור. גם הכלכלה צומחת יפה ומשגשגת בעקביות בזמן שלטונו.

מעולם לא הייתי במחנה "רק ביבי", אם כי היו רבים שחשבו כך בטעות לאור תמיכתי החד־משמעית בהמשך כהונתו של נתניהו כראש ממשלה בארבע מערכות הבחירות האחרונות. סיבה מרכזית נוספת לתמיכתי בהמשך כהונתו של נתניהו כראש ממשלה הייתה הניסיון של חלקים בתקשורת ובמערכת הפוליטית לרתום את מערכת אכיפת החוק למאמצי הרדיפה וההדחה של נתניהו על בסיס כתבי אישום מופרכים ותפורים. לא הייתי מוכן ועודני מסרב לכך שראש ממשלה נבחר יודח על בסיס אכיפה בררנית. אני רואה בכך פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית ובעקרון ריבונות העם שקובע שרק הציבור, ולא אף יועץ משפטי או פקיד אחד, הוא שיקבע את זהות נבחריו.

אלא שאירועי השבועות האחרונים הפכו את חסרונותיו של נתניהו לבעיה הגדולה של מדינת ישראל: הן באופן הטיפול הרך מדי שלו מול רצועת עזה (אדוני ראש הממשלה, באמת לא למדת כלום ב־12 שנות סבבי לחימה?) והן באין האונות שלו בפרעות של ערביי ישראל בהר הבית, בירושלים, בגליל, בנגב ובערים המעורבות. אירועים אלה הביאו אותי למסקנה שהגיע הזמן לשינוי. אבל לשינוי הזה יש תנאי: אסור שהחלפתו של ראש הממשלה תיעשה בשל רדיפה משפטית.

יש מוצא אחד לסחרחורת הפוליטית ולמבוי הסתום שאליהם נקלענו: פרידה מכובדת, גם אם זמנית, מבנימין נתניהו כראש הממשלה. כדי שזה יקרה יש לנקוט בשלושה צעדים. צעד ראשון הוא לבטל באופן מיידי את כל האישומים וההליכים המשפטיים נגד נתניהו. מדובר בצעד לא שגרתי שאין ברירה אלא לנקוט בו לנוכח השיתוק הלא שגרתי שאליו הגענו. כצעד שני יכריז נתניהו בתמורה על פסק זמן של שלוש שנים מכס ראשות הממשלה. שלוש שנים שיאפשרו למערכת הפוליטית לחזור לשיח רעיוני שפוי. נתניהו יוכל להחליט אם לקחת הפסקה מהמערכת הפוליטית או להמשיך ולהתמודד בבחירות כחלק ממפלגת הליכוד, אבל לא לעמוד בראשה.

הצעד השלישי יהיה הליכה למערכת בחירות חמישית, ובעזרת ה' גם אחרונה לשנים הקרובות. בחירות שבהן הציבור יוכל להצביע בהתאם לעמדותיו, ולא בהתאם לשיח הכן־ביבי־לא־ביבי. בחירות שבהן למפלגות יהיה מצע רעיוני ולא קמפיין פרסונלי. מערכת בחירות שבמסגרתה המפלגות השונות יוכלו להיערך מחדש ליום שאחרי נתניהו. מערכת בחירות אשר לאחריה תוכל לקום ממשלה שאינה ממשלת מיעוט, ממשלת שיתוק פריטטית או אוסף מפלגות שאין ביניהן כל חיבור אידיאולוגי. ממשלה שתפעל בהתאם לרצון הציבור. ממשלה שעם ישראל מחכה לה כבר יותר משנתיים.