לברך מכל הלב

מחקרים רבים מעידים על הכוח הרב שיש בדברי שבח ועידוד לקידומם והצלחתם של ילדים, תלמידים ואף מבוגרים. המחקרים גם מאששים את העולה מברכותיו של בלעם, שלא די במילות הלל ושבח כלליות, סתמיות וחיצוניות.

הרב פרופ' יהודה ברנדס , ט"ו בתמוז תשפ"א

לברך מכל הלב   -ערוץ 7
הרב פרופ' יהודה ברנדס
צילום: גרשון אלינסון

בלעם ברך את ישראל בשלשה נאומים של ברכות. לאחר שגורש בבושת פנים על ידי בלק ובטרם הלך לביתו הוסיף עליהם עוד נאום של עצה, שגם הוא נפתח בברכה לישראל אך נוספו בו רמזים כיצד ניתן לאתר את מקום התורפה של עם ישראל ולפגוע בהם.

זהו מבנה אופייני של "על שלשה ועל ארבעה" המוכר ממקומות שונים בתנ"ך, כפי שניסח הנביא עמוס: "על שלשה ... ועל ארבעה לא אשיבנו", שלשת המקרים הראשונים מצטברים זה בעקבות זה, עד להגעה לשיא, והרביעי מגדיש את הסאה ומחולל מפנה משמעותי בהתרחשות.

לפי הדגם הזה, הברכה השלישית היתה השיא בברכותיו של בלעם. הדבר ניכר לא רק מן המבנה המספרי אלא גם מן המסגרת שבה נאמרה וגם מתוכנה. מבחינת המסגרת, בניגוד לשתי הפעמים הראשונות לא הניח בלעם שקיימת אפשרות שה' יאמר לו לקלל את ישראל, הוא לא המתין שה' יקרה אליו, אלא הבין בעצמו שרצון ה' הוא לברך את ישראל: "וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים". את ההשראה לברכה קיבל מהתבוננות על מחנה ישראל: "וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים".

בשתי הברכות הקודמות, בלעם פתח בהתנצלות על כך שלא יוכל לספק את ציפיותיו של בלעם: "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'", בברכה הראשונה, ובברכה השניה: "לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה, הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה". לעומת זאת, את הברכה השלישית פתח בהצהרה רווית בטחון עצמי: "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם". שהרי בפעם הזאת שרתה עליו רוח אלקים מכח התבוננותו והבנתו הפנימית שעוררה אותו לברך ולא הניחה מקום כלל לאפשרות של קללה.

כך גם מבחינת תוכן הברכות. הברכות הראשונות אינן שלמות. בברכה הראשונה הדגיש בלעם את יחודו של עם ישראל כ" עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב ". זו אמנם ברכה, אך יש בה גם ממד הפכי, שהרי הבדידות של עם ישראל וריחוקו משאר העמים גרמו לא אחת לשנאתו, נידויו ממשפחת העמים ופגיעה בו. בברכה השניה מבליט בלעם את הטוב על דרך השלילה: " לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל", " כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל". הדימוי לאריה הוא בהבט הטורף שלו: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה". גם השבחים וגם הברכה, מכילים רמזים לעולם של חטא ושל מאבקים קשים. משום כך אמרו חז"ל שמתוך ברכותיו של בלעם ניתן להבין מה היו הקללות שרצה לקלל אלא שהקב"ה הפכם לטובה.

לעומת זאת, הברכה השלישית מציגה רק טוב: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם". שלא כבברכה השניה, עם ישראל אינו נצרך לרדוף ולטרוף את אויביו, אלא הקב"ה עושה זאת עבורו: "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ". לכן דימוי האריה הוא בהבט המלכותי, הנינווח והרגוע שלו: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ". הברכה נחתמת בביטול גמור של האפשרות להזיק לישראל על ידי קללה: "מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".

תגובתו של בלק לברכה השלישית חמורה יותר מתגובתו לשתי קודמותיה, בשתי הברכות הראשונות הביע את צערו על כך שבלעם הכזיב אותו, אך הציע לו לנסות פעם נוספת. הפעם, תגובתו של בלק חריפה בהרבה: "וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו", וגם הפעולה שנקט שונה לחלוטין, הוא מגרש את בלעם בבושת פנים: "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה' מִכָּבוֹד". אפשר לומר שעצם העובדה שבלעם ברך שלש פעמים גרמה לזעמו של בלק, כאמרו: "לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים". חזרה משולשת שכזו היא מעין חזקה שאין עוד תקווה אחריה, ואי אפשר לצפות שבנסיון נוסף יצליח בלעם לקלל. אך מלבד זאת נראה שתוכן הברכה השלישית הכריע את הכף והעלה את חמתו של בלק עד להשחית. העובדה שהברכה נבעה מתפיסתו האישית של בלעם והוא לא ניסה להסתתר מאחרי דבר ה' שהגיע אליו בעל כרחו, העובדה שהברכה כולה טוב, יותר מקודמותיה, והעובדה שהיא חותמת בשלילת כל אפשרות לקלל, שכנעו את בלק שאין לו עוד למה לצפות מבלעם.

ואמנם, בלעם לא קילל את ישראל גם בנאומו האחרון, נאום העצה שאחרי גרושו ולפני הליכתו לארצו. גם נאום זה מתחיל בברכה, אלא שגנוזה בו גם עצה ורמיזה היכן ניתן למצוא את מקום התורפה של עם ישראל ולגרום להם לחטא ועונש, עצה שגררה אחריה את עוון פעור והמגפה שבעקבותיו.

אפשר ללמוד מבלעם, גם על דרך החיוב וגם על דרך השלילה, כיצד יש לברך וכיצד לתת עין טובה בבני אדם.

הדרגה הנמוכה יותר של שבח היא על ידי "סור מרע": תיאור המעשים שאינו נכשל בהם, התכונות שאינן פגומות בו, וההבדל בינו לבין אלו שאינם במעלתו ובדרגתו. הדרגה הגבוהה יותר היא על ידי "עשה טוב", תיאור מעלותיו ותכונותיו הטובות בלבד. גם בברכה יש שתי דרגות, הראשונה, הנמוכה, מברכת בהצלחה במאבקים והתגברות על קשיים, השניה, העליונה, מברכת בטוב מתוך שלוה והשקט ובטח.

הברכה יכולה לנבוע מחוץ למברך, מהשראה חיצונית, ויכולה לנבוע מתוך הכרה פנימית שלו. מסתבר, שדווקא הברכה הנובעת מתוך ליבו של האדם, מן העין הטובה שלו, היא במעלה גבוהה יותר מרעיונות של ברכה ושבחים לזולת שבאו לו מן החוץ.

אחר כל הדברים האלה, צריך להזהר גם שלא לערב מבט מזיק, שיש בו מן העין הרעה. חיפוש ואיתור של נקודות התורפה של הזולת, הצבעה עליהן או ח"ו עידוד להכשל בהן.

בדברי שבח וברכה לזולת יש ממד של נבואה. לא רק מפני שהם נובעים ממקור גבוה, אלא גם מפני שהם עשויים להתממש ולהתגשם. מחקרים רבים מעידים על הכוח הרב שיש בדברי שבח ועידוד לקידומם והצלחתם של ילדים, תלמידים ואף מבוגרים. המחקרים גם מאששים את העולה מברכותיו של בלעם, שלא די במילות הלל ושבח כלליות, סתמיות וחיצוניות. השבח והברכה האיכותיים והמשפיעים ביותר הם אלו שנאמרים מתוך כנות פנימית, מתוך ראית המברך את המתברך במבט של הבנה והזדהות, המאפשר לזהות את מעלותיו הסגוליות, אלו שטיפוחן יביא את המתברך להצלחות והישגים.

המרתון של תעודות הציונים המספריים במכתבי הערכה שניתנים על ידי המורים והמחנכים נושאת עימה ברכה גדולה, כאשר המלאכה נעשית בתשומת לב ורגישות. לפעמים, המורים השקודים על כתיבת ההערכות בסוף שנת הלימודים וכן שאר האחראים של שיחות משוב וכתיבת מכתבי הערכה במקומות עבודה ובמערכות ציבוריות שונות, מוצאים עצמם כמו בלעם, משוטטים בגופם וברוחם סחור סחור ומצפים לאיזה רגע של השראה בו יעלה בידם לנסח הערכה שיש בה שבח אמיתי וברכה של ממש, דברים שאינם בנאליים וקלישאתיים.

המאמץ הזה כדאי, לא רק עבור המתברך אלא גם עבור המתברך, כפי שהעיד והתנבא ברוח אלקים המומחה המדייני לקללות ולברכות: "מברכיך ברוך".

הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג