אסף פאסי
אסף פאסיעצמי

האירוע שהיה בלילה האחרון בלוד ומצטרף לאינספור אירועי הפח"ע שהיו כאן בחודש האחרון, מזכירים לנו שאנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה מול אויב מבית.

אני אומר אויב ולא שם מרכאות לצד שמו, אומר מלחמה ולא שם מרכאות לצידה, כי ראוי שהאמת תיאמר. אלה הפורעים, השמחים בהשמדתנו, התומכים באויבנו, המנסים לפגוע בנו עם תעודות המזהות אותם ואותנו יחד כישראלים.

הם מתנכלים לנו בכבישים ובדרכים, זורקים אבנים בלוקים ובקת"בים. מנפצים כל אשליית דו-קיום ב"ערים מעורבות" וזורים פחד ואימה בעריהם ובכפריהם, תומכים ברצח שלנו ומנסים לרצוח אותנו.

ולצד הדברים הברורים הללו, אני אומר גם את הדברים הבאים: החברה היהודית והערבית חיות ויחיו יחד במדינת ישראל, אלה לצד אלה. כדי שמציאות כלשהי של חיים משותפים תוכל לקרות ללא מלחמת אזרחים קרה וחמה באופן תמידי, עלינו לשנות מהיסוד דברים בסיסיים מאוד. אחריהם נוכל לחיות כחברה המכילה גוונים שונים, שחלקם גם מעמים אחרים.

תגידו ובצדק שהחברה הערבית הכינה את הבור אליו היא נופלת. זה נכון. הבעיה היא שכולנו ניפול יחד עימה לאותו הבור, אם לא נלמד לעשות את האבחנות החשובות כל-כך. הגדרת אויב ואוהב, הגדרת פשע ופושע וקורבן, הגדרות של מותר ואסור- הם הדרך לעצור אנרכיה ולהחזיר סדר. עיתון 'הארץ' ובית המשפט העליון שמתנגדים להגדרות אלה, ורואים אויב ואוהב כשווים הם אויבי השלום. כי כל עוד לא נגדיר במדויק, לא יבוא שלום ותהיה כאן מלחמה בה נפסיד.

משמעות ההבנה הזו מצריכה נקיטת צעדים חד משמעיים מול כל מי שינקוט באלימות או יעודד אותה. לא מדובר ב"התקוממות אלימה", אלא במעשי טרור וככאלה יש למגר אותם בכל דרך ובכל זמן. לא מדובר ב"קטטות המוניות" אלא במעשי טרור. לא מדובר ב"קורבנות משני הצדדים" ושפה תקשורתית המצדיקה דרך תמונות קורעות לב את רצחנות האויב היא בגידה במדינה בשעת מלחמה. לא מדובר בסכסוך שכנים ובקריאה למוקד העייף של משטרת ישראל שיוציא ניידת, אלא בטרור לאומני שמצדיק הכנסת כוחות צבא ושב"כ שיעצרו בעודם באיבם את מעשי הרצחנות הללו.

ולצד זה, ובאותו טון, עלינו לסמן בתוך החברה הערבית את השותפים שלנו גם אם הם מעטים כרגע. אלה המעזים להשמיע קולם ואלה התומכים בשקט במאבק הישראלי כנגד האלימות הערבית. להרים את אלה שמטרתם ליצור כאן חברה צודקת. שנאנקים תחת סבל הטרור של עמם מחד, ומאידך מופלים בשל היותם מיעוט במדינת ישראל. אל לנו לעצום עיניים ממציאות מורכבת שנותנת פרס לטרוריסטים. אבחנה נכונה תסייע לנו להרים את הצד החיובי והטוב של אלה שאנו חיים לצידם, ולסלק מאותה החברה הערבית, את אלה ההופכים את חיי כולנו- יהודים וערבים, לרעים וקשים.

בימים אלה יש לנו אתגר גדול ומחייב. טיוח דעות ועמדות, טיוח המציאות לא יעזרו לנו. מהמקום בו אנו מצויים כיום עלינו ליצור מחדש שיח עם אלה הראויים לכך ולהרחיק ולמגר את אלה שהשיח עימם הוא ברובים ואבנים. עלינו לחדש שיח אם חפצי חיים אנחנו מתוך מקום שרואה לעומק, בו אנו מבינים שהכללה תגרום לכולנו להפסיד.

מהמקום בו אנו יודעים להבחין בין אוהב לאויב, יכולה להיות ישועה וניצחון גדול לרוח הישראלית. לרוח העם. לאמת.