מה מוביל למה שנראה ככישלונות ההסברה הישראלית בעולם? על הסוגיה הזו שוחחנו עם טליה דקל-פלייסינג, סמנכ"לית מועדון העיתונאים בירושלים, ואופיר דיין, פעילת הסברה.
דקל-פלייסינג רואה בעצם השאלה על כשלון ההסברה חלק מצורך ישראלי להתגונן שהיאנעצמה אינה מתחברת אליו ואפילו רואה בו אובססיה. דיין סבורה שההסברה מנוהלת באופן שגוי וללא זיהוי מוקדם של איומי ההסברה והיערכות הסברתית בהתאם.
"זו מערכה שצריכה להתנהל באופן רציף ולא רק על ידי דיפלומטים", אומרת דיין וממליצה לשלב גם גילאים צעירים מאוד במערך ההסברה, ודרכם לזהות אופנות ברשתות החברתיות בשלבים ראשונים שלהן. דקל-פלייסינג סבורה גם היא שאתגרי ההסברה מזוהים על ידי לוחמי ההסברה הישראליים מאוחר מדי. עם זאת לטעמה אין מקום להושיב ילדים כחלק ממערך ההסברה אלא להותיר את הדברים בידי הגורמים הדיפלומטיים וההסברתיים הקיימים שיהיו אחראים על התנהלות ההסברה הישראלית ובעיניה הרעיון שמעלה דיין להקמת חמ"ל משותף הוא רעיון טוב לשם כך.
לטעמה של דקל-פלייסינג המערכה האחרונה התנהלה נכון באופן העברת המידע והנתונים לציבור הרחב ולמסבירנים. דיין סבורה שהגורם האחראי להסברה לא צריך להעביר מסרים אלא נתונים שיעובדו על ידי הדוברים והמסבירנים השונים שיידעו להתאים את הנתונים לקהל היעד מולו כל קבוצה וקבוצה עומדת.
דיין משוכנעת שאכן משרד החוץ צריך להיוועץ בילדים על מנת לזהות אופנות הסברה ובדבריה היא קובעת כי היא עצמה, כבת 27, חשה לעיתים מבוגרת ומנותקת ממערך השיח המותאם לסטודנטים באוניברסיטת קולומביה בני ה-19 וה-20.
עוד היא מבקרת את הגישה המתגוננת של ההסברה הישראלית, בה בשעה שיש מקום רחב לצאת למתקפה על מעשי חמאס כלפי אזרחים וילדים ברצועת עזה ובעורף הישראלי.