בזמן שיו"ר ימינה, נפתלי בנט, דוהר לממשלת שמאל, הוא וסביבתו מפזרים הבטחות על הדרך בה ישמרו על האינטרסים של הימין.
כך למשל יש גורמים שרואים בממשלה המסתמנת הזדמנות למינוי רבני ערים ואולי רבנים ראשיים ציוניים. אבל המחשבה כי ממשלה בה חברים מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ וגלעד קריב יאפשרו מינוי של רבנים מהציונות הדתית היא אשליה.
כל רב שאינו נמנה עם הזרם האולטרה-ליברלי ששמו יעלה כמועמד לתפקיד, יגלה פתאום כתבות בתקשורת עם ציטוטים שלו מהעבר (ציטוט של ההלכה או של דברי חז"ל), ומיד לאחר מכן כמו מקהלה מתוזמרת יעלו מיכאלי, הורוביץ וקריב ויטילו וטו על המינוי.
גם התקווה שהממשלה החדשה תיפול תוך זמן קצר היא לא יותר ממשאלת לב. אין סיכוי שיאיר לפיד שכבר ראה מה קרה לבני גנץ עם נתניהו, יאפשר לבנט לכהן ראשון ברוטציה בלי לקבע בחוק בצורה הרמטית את כהונתו מיד אחרי בנט.
הממשלה הזו אם תושבע תלווה אותנו כנראה ארבע שנים במהלכן מצביעי הימין יתגעגעו לאחיזה בהגה השלטון ולהובלת המדינה.
על השינוי במשרד המשפטים ומינוי השופטים כבר נחשף כי בנט יאלץ לוותר משום שבהסכם של יש עתיד עם מפלגת העבודה נקבע כי מרב מיכאלי תהיה נציגת הממשלה בוועדה, דבר המעניק רוב לשמאל למינוי שופטים ליברלים בתקופה בה עומדים על הפרק מינויים רבים.
ועוד לא דיברתי על ההשפעה שיכולה להיות לכהונה של יאיר לפיד במשרד החוץ על מדיניות החוץ של ישראל, ולהשפעה של אביגדור ליברמן במשרד האוצר על עולם התורה ובכלל, ומה תעשה כהונה של גלעד קריב במשרד התפוצות על התעצמותה של התנועה הרפורמית.
בנט, כמי שבחר בך פעמים רבות וכמי שמעריך אותך, אני חש צער עצום על החלטתך, ומוצא דימיון בינך ובין אבשלום בנו של דוד המלך שלא ידע לחכות לתורו כדי לקבל את המלוכה. לצערי כנראה הגעתך לסוף דרכך הפוליטית, אבל אל תפיל איתך יחד את עם ישראל.