בנט טעה, והוא צודק לגמרי

האם באמת לא היתה אפשרות לממשלת ימין מלא-מלא? היתה אפשרות כזו, לו רק נתניהו היה מבין שהוא הבעיה ולא הפתרון.

חגי הוברמן , י"ט בסיון תשפ"א

בנט טעה, והוא צודק לגמרי-ערוץ 7
חגי הוברמן
צילום: ללא קרדיט

המעשה הכי נואל שעשה נפתלי בנט בשנה האחרונה, היה ההתחייבות הפומבית שלו לא לשבת עם יאיר לפיד ועם מנסור עבאס.

לא סתם התחייב, אלא עשה זאת בצורה תיאטרלית, של חתימה על מסמך גלוי. חשבתי את זה בזמן אמת – לא רק כעת, מחשבה בדיעבד: למה נכנסה בו, אדם נבון מיסודו, רוח השטות הזו? הרי עד אותה התחייבות היה בנט במעמד הטוב ביותר שפוליטיקאי יכול להשיג: לשון מאזניים לגיטימית.

כל זמן שלא התחייב 'רק ביבי' או 'רק לא ביבי', כל זמן שלא פסל שום מבנה קואליציוני, שמר לעצמו את כל האפשרויות העתידיות להרכבת קואליציה. הקורא בוודאי זוכר שבכל הסקרים, ב'עוגת המצביעים', ה'עוגה' כללה שלושה מרכיבים: גוש ביבי, גוש רל"ב, וימינה.

ברגע שבנט התחייב לא לשבת עם לפיד, הוא ביטל במחי הצהרה את המעמד הייחודי שרכש. מרגע זה הוא היה שייך חד משמעית ל'גוש ביבי'.

אני משער שהסיבה להתחייבות הזו היו סקרים שהראו על זליגת מנדטים מימינה לסער ולליכוד. המטרה היתה עצירת זליגת המנדטים הזו.

ולכן כל אחד ואחד ממצביעי שהרגיש השבוע שנפתלי בנט רימה אותו - צודק. אין לי מילה רעה אחת כנגדו. התחושה שלו אמיתית. נפתלי בנט הפר התחייבות חד משמעית שהשמיע בפומבי, בקולו. על הפרת ההתחייבות שלא לשבת עם לפיד ומנסור עבאס הוא ישלם מחיר פוליטי כבד בבחירות הבאות: ימינה תימחק (או שלא. ראו תקדים בני גנץ בבחירות האחרונות).

התסבוכת הפוליטית נבעה מעובדה אחת: כל ההתחייבויות מכל הכיוונים היו אך ורק אישיות. אף לא אחת היתה התחייבות אידיאולוגית. "לא אשב עם ביבי", "לא אשב עם לפיד", "לא נשב עם מנסור עבאס" (נ"א "לא נשב עם תומכי טרור"). האחריות לכך מוטלת על כתפי נתניהו, שהפך את הבחירות מהתמודדות אידיאולוגית לנושא אישי: כן ביבי או לא ביבי? זו הסיבה שכל התפתחות פוליטית, כולל בחירות חמישיות, היתה חייבת להתבסס על הפרת הבטחת בחירות של מישהו.

אם נפתלי בנט היה מתחייב "לא אשב בממשלה שתעקור יישובים", או "לא אשב בממשלה שתקפיא בניה בהתיישבות", או אפילו "לא אשב במדינה שתפגע בסטטוס קוו הדתי", וגם "אשב רק בממשלה שתשנה את מערכת המשפט במדינה" הוא היה מציג בדיוק אותה הבטחה ימנית – אבל בלי להיות מואשם כעת בהפרה של התחייבותו.

ולמרות זאת - אני סבור שבנט קיבל את ההחלטה הכי נכונה כשהחליט ללכת לממשלת שינוי/אחדות/שמאל/שמאל-ימין-מרכז.

כי החלופה של ממשלת ימין לא באמת היתה קיימת. נתניהו נצמד לכסא, ולא היה מוכן לפנות את מקומו בראשות הליכוד בנימוק ש'אני הבאתי 30 מנדטים'. גדעון סער נצמד להתחייבות לא לשבת עם נתניהו בשום מקרה, ובצלאל סמוטריץ' התעקש שלא תקום ממשלת ימין מלא-מלא, אם מדובר בתמיכה מבחוץ, ואפילו תמיכה סבילה, של מפלגת רע"ם (שבניגוד מוחלט לרשימה המשותפת, גנזה את האידיאולוגיה הפרו פלשתינית שלה והתמקדה בזכויות האזרח הלגיטימיות המגיעות לערביי ישראל).

במצב הזה, החלופה היחידה שעמדה על הפרק לממשלת בנט-לפיד, היתה בחירות חמישיות בתוך שנתיים, אני עדיין משוכנע שזו חלופה הרבה יותר גרועה מהממשלה שתיארתי. אני מתקשה למנות את מספר החברים שלי, מצביע ימין למפלגותיו, שאמרו לי שבבחירות הקרובות הם לא יילכו להצביע, כי 'מה זה משנה, ממילא שום דבר לא משתנה...' אובדן האמון בדמוקרטיה הישראלית האמיתית, אובדן האמון ביכולת של הכנסת לייצב את הסיחרור הפוליטי, מסוכן יותר בעיני מעקירת מאחזים ביו"ש.

אם היה מדובר בבחירות פעם שניה, ניחא. אני מניח שגם אני הייתי תומך בחלופה הזו ומתנגד לממשלת בנט-לפיד. אבל זו כבר פעם רביעית בשנתיים שאין אפשרות להקים ממשלת ימין, ולא משנה מה הסיבה. למה שהבחירות החמישיות יביאו תוצאה שונה, טובה יותר לימין?

האם באמת לא היתה אפשרות לממשלת ימין מלא-מלא? היתה אפשרות כזו, לו רק נתניהו היה מבין שהוא הבעיה ולא הפתרון, ובמקום לשאת נאום בכייני של 'אכלו לי שתו לי' היה אומר באומץ: "אכן שני מיליון אנשים בחרו בי, אבל הם עדיין מיעוט הבוחרים. רוב המצביעים לא הצביעו עבורי, ולכן למען המדינה, על מנת להקים ממשלה יציבה, אני מפנה את מקומי לבכיר אחר בליכוד" – היתה קמה ממשלת ימין מלא-מלא בתוך רבע שעה.

אם נתניהו היה מצליח להביא עוד שני ח"כים 'עריקים' מגוש 'רק לא ביבי', נפתלי בנט היה מצטרף לממשלת ימין מלא-מלא ואפילו ללא רוטציה.

אבל כל אלו נותרו במרחב ה'אילו'. נתניהו לא חשב באמת לפנות את מקומו, סער לא האמין לנתניהו כמלוא הנימה, ולנתניהו לא היתה באמת ממשלה. זו המציאות. כך שהברירה לא היתה בין ממשלת ימין לממשלת שמאל, אלא בין ממשלה עם השמאל לבין בחירות חמישיות.

מסקנתי כתומך ימינה: בנט ושקד צריכים לדבוק בממשלת אחדות, עם כל הבעייתיות שלה גם מוסרית וגם דמוקרטית, גם במחיר שיימחקו פוליטית בבחירות הבאות.