שֹדוד מערכות

לפני כחודש היה פיגוע ירי אכזרי, כנגד בחורים צעירים ותמימים, בני ישיבה טהורים. הרוצח הצליח להמלט. לאחר האירוע התפרסם כי החייל בעמדה לא רצה לירות מיידית באופן ישיר במחבל, משום שחשש לפגוע באזרחים שהיו שם.

הוא שִפר עמדה תחילה, ורק אח"כ, בחלוף שניות יקרות הוא ירה. הסוף ידוע, שהמחבל הנתעב הצליח להמלט. בשביל הערך של שלום האזרחים שנכחו במקום, הוא ויתר על ערך אחר, של חסול המחבל. צודק ומוסרי. חוששני שבסיירת מטכ"ל לא שמעו על הערך העליון הזה, ועל סולם העדיפות הזה.

כך נדמה מהתנהגותו של בוגר הסיירת, נפתלי בנט, איש ימין לכאורה, שלמען המטרה של נטרול ראש הממשלה, שהיא ערך עליון בעיניו, מוכן לפגוע במליוני אזרחי המדינה, ולהובילם אל דרך מסוכנת, שהוא עצמו אמר עליה משך שנים, שהיא דרך חתחתים, ומלאה פחתים וסכונים. אצה לו הדרך, והוא לא מוכן לשפר עמדות תחילה, בטרם יפגע באיש הרע (לדעתו) לבדו ו'יוריד' אותו לבדו. הוא יורה בו בינות לאזרחים, ומסכן את שלומם, ואת קיומם.

אם אמנם כנות כוונותיו של יו"ר ימינה, ואם אכן רוצה הוא להציל את העם היושב בציון מבחירות נוספות, או כפי התירוץ העדכני שלו, להציל את הימין ממפלה, הרי שהיו לו קוים אדומים. אם לא תאוות הכסא והשלטון היו מניעות אותו, לא היה מוכר את כל ערכיו באחת, ולא היה מפר את כל ההתחיבויות המפורשות שלו: 'לא  להמליך את לפיד, גם לא ברוטציה, לא לשבת עם ליברמן, ולא עם רע"מ', בלא להניד עפעף. אין זאת אלא סיאוב מוקדם, שאינו מצוי במחוזותינו. טרם ישב על הכסא יום אחד, וכבר הסתאב. סיאוב מהיר אשר לא נמצא כמוהו. גם לא נמצאה לכך סבה, כי לא נשא באחריות ובנטל הכוללים, אף לא לרגע אחד. אז למה התלכלך כ"כ? אין זאת אלא מתאוות הכבוד והשלטון.

באבחת מהלך שקרי ונכלולי אחד, עקף את כל השקרים של ראש הממשלה גם יחד. שקרן המונים. איני זוכר שרה"מ הפר פעם אחת עקרון רוחב כה בסיסי, במהלך כל שנותיו. פשע בסדר גודל כזה מזכיר רק את שרון הרע, ראש ממשלה שקרן המונים, שעשה ההיפך הגמור ממה שהתחייב ('דין נצרים כדין תל אביב'), ופגע באלפים רבים של אזרחי המדינה, ובטווח הרחוק גם בכלל אזרחי המדינה. רק לדוגמא נוראה זו ניתן לדמות את יו"ר ימינה. איש כזה, סופו שירמה אף את חבריו, ואת הקרובים לו ביותר ממפלגתו. לא יהיה זה פלא אם כבר עתה כן הוא המצב, ושהוא מעלים מהם דברים. זה שנים שהוא 'מתנשא לאמר אני אמלוך', והשכיל להסתיר מכולנו כי זו תכלית שאיפותיו, אולי שאיפתו היחידה. ואני תמה, היכן מידת  הענווה אשר הכריז כי יעטה בה, אחר כשלונו הראשון ('בפעם הבאה נבוא עם יותר ענווה')?

באופן מתמיה ביותר הוא מאשים את יו"ר הציונות הדתית, שבגללו לא מוקמת ממשלה. אבסורד עצום. במקום להיות שותף לו בהתנגדות נחרצת להקמת ממשלה בתמיכה ערבית, הוא תמה עליו, כאילו אין זה ערך גם שלו ושל מפלגתו, כאילו לא התחייב הוא עצמו מפורשות ערב הבחירות לעמוד בערך זה, כאילו בא מפלנטה אחרת, ולא מן הימין ומן הציונות הדתית אשר פשוט אצלה הדבר. במקום לומר שבזכותו לא הוקמה ממשלה בתמיכת הערבים, הוא מאשים שזה בגללו. אין זאת כי אם עזות פנים, ומצח נחושה. שובר את שיאי הציניות וההונאה. אכן מתברר שצדק יו"ר הציונות הדתית בקריאת מחשבותיו של יו"ר ימינה ערב הבחירות, ובהחלטתו להפרד ממנו ולא לחזקו ולהיות שותף להונאתו הגדולה.

אין הסבר מניח את הדעת לכך שהוא זונח את ערכיו, ובוגד בבוחריו ובימין כולו, מלבד ההבנה שמדובר באדם בעל אמביציות עצומות, גאוה ללא מצרים, ותאות שליטה חסרת מעצורים. לפני הבחירות האחרונות התפאר שעם שמונה מנדטים השיג את תיק המשפטים, וגם אם יקבל בהמשך עוד פחות, ישיג יותר. חשבנו שזו בדיחה, אך הוא כנראה התכוון לכך ברצינות, בהכירו את יכולות ההתמקחות שלו. ואכן כן עשה. לאחר שנפל עוד יותר נמוך, וקבל בבחירות הבאות רק ששה מנדטים (עם שלש מפלגות מאוחדות תחתיו), סחט מראש הממשלה את תיק הבטחון.

עתה מתברר שאין גבול לחוצפתו ולגאותו. שוב הוא מוצא עצמו עם ששה (!) מנדטים בלבד, והוא כבר מעז לדרוש את ראשות הממשלה. דורש, ומקבל. סוחט את שני הצדדים. סוחט ומתמרן את הימין תחילה, וסוחט את השמאל לבסוף. סוחט ומצליח, בלי למצמץ. אין זו גאוה מגזרית, של נציג צבור בשם הצבור, אלא גאוה אישית, גסה ומאוסה. הוא מגלומן אשר בטוח לחלוטין כי הוא מושיע ישראל וגואלו, וכי אין בלתו ראוי בעת הזאת להנהיג את עם הנצח. לשם כך יתן שליטה מסוכנת מאד, ביד מי שאמר הוא עצמו עליהם שהם מסוכנים וחסרי אחריות. אם תמורת זה, יהיה ראש ממשלה לזמן קצר, מבחינתו שוה וכדאי הדבר, כדי שיקרא 'ראש ממשלת ישראל' בספר דברי הימים.

כמובן, בנוסף לכך שכבר נקרא 'שר בטחון לשעבר', למשך חצי שנה (אז לא היה מובן למה אצה לו הדרך לתפקיד זה לתקופה כה קצרה. עתה מובן). נבזות שאין דוגמתה. מה זו רוטציה בראשות הממשלה? זו שותפות בהנהגה, בין שני מנהיגים של שני גושים. וכי איזה גוש הוא מנהיג? גוש של ששה? מנין החוצפה? זה לא נקרא להתקדם ולדלג אל התפקיד הרם במהירות. זה נקרא גנֵבת התפקיד הרם. שוד לאור יום. אם חלילה יהיה ראש ממשלה, הרי שתהיה לו אהדה צבורית השפלה ביותר, גם בתחילת כהונתו, לא רק בסופה כמו שקרה לשנים בזויים אחרים. אפס פופולאריות.

אין הסבר לכך שכל החכי"ם בני הציונות הדתית ממפלגתו זורמים אתו, אלא שהוא אלים וכוחני, ודוחק ולוחץ, ולא דמוקרטי, והם כנועים בפניו. אח"כ הם עוד יעזו להטיף מוסר לחכ"י הליכוד שהם משתפנים בפני רה"מ. אולי יום אחד הילדים המוכים שלו יקבלו אומץ לספר. אולי הם תמימים, ובהמשך יתפכחו. בנתיים הם עובדים אותו וסוגדים לו, ואנו, בוחרי הימין, ומדינת ישראל, משלמים את המחיר.

לא מעניין אותנו מה ביבי עשה לכם, במחתרת ובגלוי. את הענין שביניכם תפתרו לבד ביניכם, לא על חשבוננו, ולא בפנינו. אנו, והמדינה, איננו בני ערובה במלחמותיכם. לכן תמוה מאד מדוע כל נציגי מפלגת ימינה (אחרי שסוף סוף יצאו חלקית מן המחתרת ושחררו התבטאות), הדגישו, את המלחמות שלהם עם ראש הממשלה, ומה עשה להם. 'הוא טרפד, והוא אמר והוא עשה'. ובכן, זה לא מענין אף אחד. דברו אלינו, ועלינו. תנו הסבר למעשיכם הנלוזים, בלא להזכיר את נתניהו. איננו חסידיו. יודעים אנו את מגרעותיו. אנו נֵרדם בלילה גם בלעדיו, גם אם חבל, וגם אם עדיף הוא מכם. אז תסבירו כבר. פיכם ענה בכם, מבלי משים, שהכל אישי, וזה העביר אתכם על דעתכם ועל אמונתכם. עליבות נוראה.

אם תצליחו אתם, חבורות השונאים לסלק את ראש הממשלה הפופולארי, הנבחר, הותיק והמנוסה ביותר, לא יהיה זה אלא לאחר שיתגאלו ידיכם ברפש וטיט ובצואה, ויסתאב לבכם בשקר ורמיה מאסיביים. לזה קוראים 'נצחון' עלוב. לא באמת אתם נצחתם אתם אותו, שכן להרכיב ממשלה שפלה כשלכם, עקרונית גם רה"מ היה יכול. יו"ר הציונות הדתית הוא זה שהכריע לא כן. הערכים המזוקקים של הימין יכריעו (חלילה) את הכף, לא אתם, הגמדים טרוטי העינים ונטולי היושרה. כמו חיה קטנה וחלשה ביער, אתם באים אל 'הנופל' רק אחר שכבר תש כוחו, ולוקקים את דמו. בציניות ובשפלות אתם מנצלים את הערכים הראויים של הימין, ומנסים לקצור מהם פירות. מפסולתו של סמוטריץ' אתם רוצים לבנות ממשלה. משל למה הדבר דומה, לשנים שנאבקו זמן רב ללא הכרעה. האחד הניח את נשקו, מתוך בגרות ומתוך הבנה שיש דברים שלא עושים בעימות בין אחים. ואתם בשפלותכם נצלתם את הגינותו, ובו ברגע שהניח את נשקו, יריתם בו לחסלו.

כל אדם אחר במקום יו"ר ימינה היה מסיק מסקנות, אחר כשלונות חוזרים ונשנים. אם היה מבין את הבוז והשלילה שהצבור רוחש כלפיו (זה הוכח בקלפי בשנתיים האחרונות, ארבע פעמים), היה קם והולך. כן עשה בני בגין לפני שנים, וכן עשו אחרים. הוא לעומתם נוהג ההיפך. כל כשלון שלו גורם לו להיות סחטן יותר. ככל שהוא מגלה שהוא שווה פחות, הוא נעשה נואש יותר, וסחטני יותר. עלוב יותר, ומאוס יותר.

לשבחו יאמר שהוא קורץ מחומר חזק, אינו לחיץ, ואינו ממצמץ. יודע הוא להתמקח ולנהל מו"מ תקיף. אך לצערנו מו"מ זה מופנה נגדנו. נגד בוחריו, ונגד המחנה שלו. מבחינתו, העיקר הוא הכסא, ואליו עיניו נשואות. יש לו עצבי ברזל, הוא קלפן מקצוען, ואינו ממצמץ ראשון, כפי שהוכיח בעבר. יש לו כח נפשי כשל שרון הרע, ובהחלט יש חשש שבעתיד יקשיח עמדות כמותו, יכוון כוחו נגדנו, ו'יתהפך עלינו'. לכן ממנו אין לצפות שיַרפה ויעשה תשובה רגע לפני שכובש את היעד. לא בו יש לשים מבטחנו, אלא בבורא עולם שיסכל את עצתו, ושלוחיו יהיו כנראה אחרים.

במחשבה לאחור, ניתן היה להבחין במגמה זו שלו כבר לפני זמן רב. אלא שלא הפנמנו עד כמה היא עמוקה. פתאום מובן מדוע התנגד כ"כ לשילובו של איתמר לפני הבחירות השלישיות. כנראה משום שזה היה 'מכתים' אותו לעַד, וחוסם את דרכו לכִבוש לשכת ראש הממשלה. לא ידענו אז שזו חזות הכל אצלו. גם כשאמר שרוצה להיות ראש ממשלה, צחקנו בלבנו, ואמרנו שיֵרגע בהמשך אל מול המציאות. גם כשהמליצו עליו בגחוך, אצל הנשיא, לאחר הבחירות האחרונות, עדיין לא האמנו. לא הבנו שהוא רכב על גבינו אל ההר, כל השנים הללו. הכתובת היתה על הקיר, אך לבשתנו לא קראנוה.

בבזיותו קרא יו"ר ימינה ליו"ר הציונות הדתית 'ילד כאפות', הנמצא בכיס של נתניהו. משפט זה, שידוע יותר מכל, למי שאמרו, כי בשקר יסודו, כבר הופרך לחלוטין, בהתנגדותו הנחרצת של סמוטריץ' להכנס לממשלה עם שונאי ישראל, אף שרה"מ רצה זאת מאד, כעס עליו מאד, ואף נפל לתהום פוליטי ואישי בשל זאת. למרות שבעצם עמדתו זו מנע ממשלת ימין שהיא פסגת חלומותיו, כידוע, ילד הכאפות עמד בלחצים אדירים.

שמר על ערכיו באופן מעורר השראה. לעומתו יו"ר ימינה התגלה כשפל חסר מעצורים וערכים. לשם הגשמת חלומו האישי הוא ממציא 'ערכים עליונים' ('לא לבחירות חמישיות') הגוברים לדעתו על כל ערך. הוא חושב שהצבור טפש, ומנסה למכור שכל מעשיו לשם שמים כאילו אנו טפשים. הוא גם מייצר ספינים, ומאשים אחרים שכביכול הם עושים זאת. 'ממשלת אחדות'. בין מי למי? בין השמאל לערבים? 'כל האצבעות של ימינה נתונות לך' – שקר ותרגיל שקוף. מבחינתו הכל זה 'לך ולמענך', אדוני ראש הממשלה. הכל אישי, פעם נגדו, ופעם כאילו בעדו. כאילו אין עָם, ואין בוחרים, ואין ימין וכו'. אלו הם ספינים מולנו, לא מול פוליטיקאים כמותו. לכן זה חמור יותר, ונבזי יותר.

צדק מי שאמר שבכל מקרה לא היה מצטרף לממשלת נתניהו, על רקע אישי כמובן. אלא שאחרי שראה שממילא אין לו רוב, לא היה אכפת לו לומר שאצבעות מפלגתו נתונות לו. אולי אפילו תחילה סגר עם סער שלא יבוא, ורק אח"כ הרשה לעצמו לומר זאת.

ניר אורבך – מתגלה עתה כשתול של בנט, בתוך מפלגת הבית היהודי. נשאר תחילה כמסמר בסלון, אחר נטישתו את המפלגה לטבוע למוות. כשנִצלה ברגע האחרון, המשיך לשמש כמסמר אחרון בארון הקבורה של המפלגה, בדמות יו"ר אפשרי אשר יתן את כל הכח שיקבל, לנפתלי, היריב הנבזי הלא לגטימי. להוותם, תכניתם השתבשה, ושוב נצלה מפלגת הבית היהודי מידיהם. אז שלחו חבל הצלה אישי למרגל זה, והעלוהו אל אנייתם. ואמנם עתה הוא מוכיח שנאמן הוא לבוס, המפעילו מרחוק. משלם את דמי החסות שהתבקש, בדמות שותפות לפשע מוסרי, שנראה שאינו מסכים לו, אך הוא כבול אליו.

סילמן – במקרה נכנסה לכנסת, בזכות אחד שוִותר על מקומו כפי הנראה אחרי שראה את הרוח הרעה הנושבת בתוך המפלגה. היא מנצלת את מעמדה להשתתף ולתמוך במהלך הנבזי. 'מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות'.

איילת - גט כריתות מגיע לך מהצבור הנפלא שלנו, על כפיות הטובה שלך לצִבור לא לך, שתמך בך ופרגן לך כמעט עשור שנים. התירוצים והסנגוריה שמלמדים עלייך, שכביכול את מתלבטת ומתפתלת ומתייסרת בימים אלו על המהלך הנבזי, אינם שוים מאומה. מה שקובע הוא מבחן התוצאה, כלומר הרוח הגבית המוחלטת שאת נותנת לבוס השפל. העובדה שאינך חלק ממשפחת הציונות הדתית, עושה את חטאך חמור יותר משל חברייך הנ"ל, בשל כפיות הטובה על החסד שעשינו עמך, שהרשינו לך ללקט בשדה אחר, בשדה שלנו.

בעיני, הפניית העורף שלך אל גדולי רבנינו אשר הכשירו אותך לבוא בקהלינו, ועוד יותר תמכו בך בחוצות באופן מוחלט, היא בזוי תלמידי חכמים וחילול השם. את מוציאה אותם עתה כתמימים וכטועים וחסרי הבנה צבורית פוליטית. איננו מוחלים לך על כבודם. אם לא תתעשתי בזמן, 'את ובית אביך תאבדו'. לפני שבועיים היו דבורים ושמועות על כך שהתעשתת סוף סוף, ועצרת את הנבזה בגופך, והנה עתה עולה חשש כבד שלא כן. מתברר שאולי עצרת לרגע, רק כדי לשפר עמדות ולקבל יותר תמורת ההונאה והבגידה, לא מטעמים ערכיים. לכן אולי עתה הגדילו לך את האתנן, והתרצית.

מתן – תפארת הציונות הדתית. ירא שמים. אכזבה מהדהדת. בלתי מובן. רואה בחברו נפתלי משיח, כרבי עקיבא בבר כוכבא בשעתו. עולה הוא עליו עשרות מונים. מהרבה בחינות. לא ברורה ההתנמכות וההתבטלות שלו בפניו. לא הגיונית הענווה היתרה שמפגין כלפיו.

פתאום נעשו כל אלה חמוצים, וכבר זמן רב מדברים על ראש הממשלה בדיוק כמו אנשי השמאל הקצוני, אשר רואים במדינתנו המשגשגת בימים אלו, רק רע.

'הקורונה טופלה גרוע, והוא אשם במותם של אלפים'. לדידם, המגפה הקשה, העסק המסובך מאד הזה, טופל באופן מחפיר, כאשר מאידך כל העולם מצדיע לראש הממשלה. אחד כתב ספר (אומרים שהוא מועתק מאחרים) על המגפה, ואחד הציל את המדינה ממנה, ובכל זאת יש לראשון החוצפה להטיף, ולתת ציונים. 

 '12 שנה של התקפלות'. כאילו לא התפארו במשך שש שנים, על כך שידם מונחת על ההגה, של המדינה, ועל השפעתם החזקה. כל מה שטוב בשנים אלו, בזכותם, וכל מה שרע, בגללו. עוורון וקנאה, שנאה ונקמה.

אין זה לגטימי לצאת עם מסר 'שפלוני לא יהיה ראש ממשלה'. זה לא מוסרי, לא דמוקרטי ולא חוקי. זה לא יכול להחשב מצע של מפלגה. קל וחומר אם זה הדבר היחיד או המרכזי בו. זה יותר בסיסי אפילו ממצע גזעני שנפסלים על פיו מועמדים מדי בחירות. מי שמכריז כן, לא רק מדרדר את השיח, ומגביר את השנאה, אלא גם אינו חוקי. זו אמירה גזענית, שראוי לפסול מפלגה בגינה. הבחירות אינן על אדם, אלא על דרך ועל כוון. יו"ר ימינה אמנם לא אמר זאת בפיו (כי אחרים עשו לו את העבודה), אך פעל לזה, וגרם את זה יותר מאחרים.

כל החבורה מימין שהטיפה על כך שרה"מ פועל ממניעים אישיים ומזיק למדינה, עושים בעצמם עתה כן. יודעים הם שאיבדו לגטימציה ותמיכה צבורית, ומנסים לשרוד ולהציל עצמם בכל מחיר, על חשבון הערכים שלהם עצמם ושל הימין. כל מעשיהם בחושך, ולא לשם שמים. אהבה התלויה בדבר, אין סופה להתקיים, וקשר רשעים אינו מן המנין.

כל החבורה שתקפה את ראש הממשלה אך לפני חדש על שמוביל לבחירות (לטענתם), עתה עושים כן בעצמם, ומובילים לבחירות מיידיות (אם לא יצליחו להקים ממשלה), או לבחירות קרובות (אם יצליחו). צביעות שקופה וזועקת.

זאת ועוד, אם חלילה יהיה יו"ר ימינה ראש ממשלה, לא ניתן לצפות כיצד ינהג מבחינה דתית, ועד כמה יוסיף להתרחק ולתת לגטימציה לרפורמים ולשותפיהם. מי יודע מה עלול לעשות כדי ל'התאים עצמו'.

גם מי שסבר שראויה היתה ראשות הממשלה לנפתלי, עתה משאכָלה פַגָה, טרם זמנה, סבור שאיבד בכך את עולמו. בכך גילה שהוא לא באמת ראוי לתפקיד רם זה, וכי אשליה אופטית היתה זו.

נסיים בתקוה שכשם שלכאורה התקיים בו בשנה האחרונה 'ומנחליאל במות', כן יתקיים בו בקרוב ממש 'ומבמות הגיא', ושירֵד מאיגרא רמא, לבירא עמיקתא.

מי יתן ובטפסו מאחור בשפלות, אל כסא ראש הממשלה, יקרעו בגדיו, ויתגלו ערוותו וקלונו ברבים.

אולי עוד תצא אש מבעלי 'העתיד' ויאכלו אותו, ואש תצא ממנו ותאכל אותם. אש המחלוקת והפיצול.

בדאגה לשלום המדינה.