את עידן רייכל אין צורך להציג. "גם לא את תרומתו הייחודית לעולם המוזיקה, את בחירתו להשמיע קולות שונים או את יכולתו לשזור את כל גווני הצלילים לכדי הרמוניה ישראלית מרטיטה הנוגעת באנושיות ומקרבת את הלבבות".
שלושת השורות האחרונות לקוחות מתוך תעודה שקיבל אתמול עידן רייכל, תעודה שנחתמה במילים "על הישגים אלה, אנו החתומים למטה, גאים להעניק לך תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד".
רייכל הנרגש שיתף תמונות מהטקס בדף הפייסבוק שלו, וגם כתב לקהל הרחב את עיקרי הנאום שנשא אתמול, בעת קבלת התעודה. "אוניברסיטת בן אילן חורטת על דגלה מצוינות, חדשנות והתמדה..." הוא פתח, "גם אצלנו, בלהקה, באולפן, ומאחורי הקלעים- אתה נדרש למצוינות. לתת הכל, וכמה שיותר טוב. לדרוש מעצמך ומהסובבים אותך, את הכי טוב שאפשר לתת, עבור הקהל והמאזינים".
"החדשנות, היא היצירה. אבל האמת היא שלא תמיד יש משהו חדש. האמת היא שאלה רגעים בזמן. ניצוצות. רוב הזמן הדף נשאר ריק, ורוב הזמן -הניצוצות מעוררי ההשראה, שכל אחד מהם הוא נס, שהופך ליצירה - אותם ניצוצות, ברוב הזמן, לא נופלים עליך מלמעלה".
"ואז מגיעה השגרה, והיא בהחלט נופלת עליך מדי יום. וכאן מגיעה ההתמדה. לקום בכל זאת, ולנסות שוב, ולקום, ולחשוב, ולתהות, ולקבל את השגרה שלעיתים היא מעיקה מאד. ובאותה מועקה, שנוחתת עליך, מי שמרגישים ומכילים את העוצמות הם הקרובים אליך. עליהם אתה סומך, ואתה מרשה לעצמך להשען עליהם... ברגעים, בהם אתה לא עף גבוה, מנס היצירה והתרוממות הרוח, שם לעיתים אתה צולל למעמקים".
את הנאום סיכם רייכל בתודה לזוגתו, דמאריס. "לעיתים אני ״נופל״ עליה בכל הכח. והיא שם ברגעים הפחות זוהרים שכולם מכירים. והיא שם, לא באורות, ובצבעים, ובצלילים הזוהרים. היא שם תמיד, אבל במיוחד ברגעים כשאף אחד לא. ותצטרכו להאמין לי, שכשאני נופל - אני נופל עליה בכל הכח. אז תודה דמאריס".