חרדת נטישה בקרב ילדים
חרדת נטישה בקרב ילדים iStock

10 עצות ולאבחון ולחינוך של הילד הלא מרוכז.

מדובר בתופעה עולמית מדאיגה ביותר, יותר מרבע מילדי העולם המערבי מאובחנים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז ו- 20 אחוזים מילדי ישראל מקבלים טיפול תרופתי.

עלינו להתבונן בשורשים ומתוך כך בדרכים לעזור להורים לחנך את הילד הלא מרוכז.

  1. אין הסימפטום סינדרום: לא ברור מדוע הפכנו סימפטום לסינדרום. ילד עם חרדה נקרא שהוא סובל מהפרעת חרדה. זה כמו שאדם עושה תאונת דרכים והוא נקרא איש התאונות, אבל יותר חמור מזה, אנחנו בלי לשים לב, מפסיקים לחשוב במושגים של סיבה. אין סיבה. סתם הנוירונים מתחילים לא לעבוד יפה ביחד, לא מאורגנים, והיא אבחנה תורשתית כמובן ולכן צריך לתת כדור. המצב של חוסר ריכוז ברגע שהוא זוכה באבחנה באנגלית עם ראשי תיבות, אז הכל נראה עוד יותר מרשים ומדעי.

    אבל באמת, אין סימפטום סינדרום, הסימן הנקרא חוסר ריכוז אינו מחלה אלא סימן, והסימן הזה יכול להעיד על יותר ממאה אבחנות שונות: הפרעה פוסט טראומתית, התמכרות למסכים, התמכרות לצבעי מאכל, חרדה חברתית, שובבות, חוסר מוטיבציה ללמוד, ליקוי למידה דיכאון של הילדות, חוסר וויסות רגשי, אימפולסיביות, הפרעת התנהגות ועוד ועוד.
  2. אין גן ישיר של אף התנהגות: מדברים היום על מוכנות תורשתית כלומר שיש לנו גנים אבל יש בחירה בביטוי של הגנים - זהו התחום של המחקר האפי-גנטי. מסתובבים בגוף שלנו יותר ממאה חמישים חומרים כימיים שמופרשים על ידי השפעות סביבתיות - מצבי רוח, מזג אוויר, מזון ועוד, והם משפיעים על הביטוי התורשתי. מאה אנשים באותו אירוע טראומתי, כל אחד יגיב בצורה אחרת לפי המוכנות התורשתית אבל גם לפי הרבה קריטריונים אחרים, גמישות מחשבתית, יכולת הכלה וכד'.
  3. יש לנו עסק עם דור חדש של ילדים חדשים בעלי נשמה חדשה: כלומר ילדים של הדור הזה, אינם מסתפקים אך ורק בתוכן לימודי קלאסי, ואינם מסתפקים ב''תשב ותלמד''. הם ילדים יצירתיים, מיוחדים, עם עולם פנימי המסוגל לעומק, לחוויה עמוקה של המציאות, לתפילה. במערכת החינוך אנחנו מנסים לחנך את שכלם בעיקר כשהדור הזה משווע לפיתוח עצמי, פנימי. קצת דומה למודל החינוך בפינלנד, שם השכילו להבין שהעיקר בבית ספר הוא ההפסקה, ולפתח כלים מחשבתיים יותר מאשר למלא את הילדים בידיעות. למשל ידוע היום שהאינטליגנציה השכלית היא רק חלק קטן ביותר של האינטליגנציה הכללית הכוללת אינטליגנציה רגשית, חברתית, ציורית, מרחבית, גופנית, מוזיקאלית ועוד.
  4. המוטיבציה ללמוד אם כך היא הולכת ופוחתת מכיתה א ועד כיתה יב ומעלה. בכיתה א הילד שמח להגיע ליום הלימודים, וכל שנה אנחנו רואים שהחיוך שעל פניו הולך ופוחת, וזה בעיקר בגלל חוסר ההתאמה בין התוכן הפנימי, הצורך הנפשי שלו, לבין המודל החינוכי. לצערנו הרב, אנחנו לפעמים עדים לכך שהחינוך המיוחד של הילד עם צרכים מיוחדים, הממוקם יותר בחלקים הנפשיים של הילד, מצליח יותר להשפיע על פיתוח האישיות שלו מאשר הלימוד העוסק בעיקר בהעברת תכנים.
  5. מיעוט שימוש במסכים: השימוש במדיה אצל ילדים ומבוגרים יצא מכלל שליטה. אם היינו פועלים בצורה שורשית היינו חוקרים מה היה קורה בתחום הריכוז אם היינו מגבילים את כל הילדים למעט מאוד שימוש במסכים מכל סוג. האם היינו רואים שבאמת הילדים לא מסוגלים להתרכז יותר מכמה דקות בגלל אבחנה נוירולוגית תורשתית? אלא אנחנו נגלה כנראה שהעיסוק הרב מאוד במה שמוציא את האדם מהיכולת להתרכז הוא גורם מרכזי.
  6. אין אידיאולוגיה בטיפול:  לאור הדברים האלה, הייתם חושבים שאם כך אסור לתת תרופה ועדיף לתת תוספים, אולי אומגה 3 או ויטמין D או B או קנביס רפואי. אלא שהיא הטעות בכיוון השני, והיא הטעות של להיות אידיאולוג בעד או אידיאולוג נגד. ברפואה אין אידיאולוגיה! עלינו לתת מענה תרופתי אם צריך אבל כמה שפחות בכמות, גם זמן קצר כמה שיותר, ועם עבודה מקבילה עיקרית והיא העבודה השורשית.
  7. זמן איכות עם דמות בוגרת משמעותית: כפי שתואר על ידי Bradley לפני יותר משישים שנה, הטיפול העיקרי בהפרעה הזו היא על ידי החזרת הקשר של פנים אל פנים, של חוויה נעימה בין מבוגר משמעותי בעבור הילד לבין הילד. הרי הם ילדים שלא מספיק פתחו את המסוגלות לפתח קשר פרטני כשהתחילו ללמוד בכיתה א ורוב הפעמים חיזוק של התפקוד הפרטני בכל צורה משפיע לטובת יכולת הריכוז. זמן איכות עם הורה, חברותה, שיעורי עזר, חונכות, ישיבה עם אברך, זמן עם סבא, וחבר סודי כלומר לנסות לגייס בסביבה הטבעית שלו את החבר ולעודד את הקשר איתו.
  8. המזון הוא גורם מאוד מרכזי בתחום של ריכוז: אנחנו יודעים זמן רב מאוד את ההשפעה של מזון על ילדים בנושא של ריכוז. צבעי מאכל, סוכר לבן, קמח לבן, שוקולד ועוד יוצרים תסיסה לא בריאה של הנפש. לעומת זאת מזון המבוסס בעיקר על פירות, ירקות, קטניות, קמח מלא, מאוד משפר את יכולת הריכוז, גם שלנו.
  9. הקילוף הרגשי: ילד לא שקט, לא ממוקד, הרבה פעמים מסתיר בתוכו סוגיה לא פתורה שעלינו להוציא אל האור. הילדים נרגעים הרבה פעמים ברגע שהם מתחילים לדבר על המצוקה שלהם. המבוגר שניגש לילד צריך להיות מוכן שזה ייקח הרבה מאוד זמן עד שהילד ידבר כי הוא בעצמו הרבה פעמים לא כל כך מודע לסיבה. אחרי כמה דקות אולי הילד יבכה, אולי הוא יראה סימנים של מצוקה ואז הוא עלול להוציא את המוגלה שהייתה כמוסה בתוך נבכי נפשו.
  10. שיטות הרפיה: הבסיס הנוירופיזיולוגי של הפעלת שריר הריכוז עובר דרך ההרפיה. לפני השלב האחרון והוא פניה לאיש מקצוע, נכון להציע לילד עיסוי עם שמן שקדים בגב לפני השינה, אמבטיה כל ערב, פעילות גופנית, תרגילי נשימות, טיולים בטבע, תרגילי יוגה, פיתוח של תחומי יצירה, וכל דרך נוסף לעזור לו להרפות את גופו היות והגוף והנפש הם אותה יחידה ולהרפות את הגוף זה גם להרפות את הנפש כלומר לאפשר להיות פנוי לקשר וללמידה. 

וכמובן שהפתרונות הכתובים כאן הם רק חלק מהתמונה הכוללת.

הדברים לא נאמרו בניגוד למתרחש בשטח, והרבה בתי ספר השכילו כבר לעשות שינויים מאוד עמוקים בדרך הלימוד וגם הרבה מאוד אנשי מקצוע כולל רופאים מבינים את הדברים בצורה אינטגרטיבית ושורשית, אבל כמו כל תקופת מעבר, כשאתה באמצע המסלול, עדיין נראה שהדרך ארוכה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו