את "מכור לאהבה" כתב שי צברי בסוף שנות העשרים שלו, והניח אותו בצד עד שלפני כשנה הוא נפגש עם איתמר ציגלר לעבוד על שירים לאלבום החדש.
איתמר ניגן מנגינה מרוקאית שהוא כתב שישר זרקה את שי לשיר על ה"מכור" ההוא. אחרי עשר דקות כבר הייתה סקיצה מוקלטת בטלפון שחיברה בין שני השירים - המכור לאהבה מצא לעצמו בית אוהב.
מכור לאהבה הוא ממתק פופי ממכר בהפקה משובחת של תמיר מוסקט ואיתמר ציגלר שמצליחה להעביר קצת מהקסם הבימתי של ההופעות של שי צברי שהפכו לשם דבר וידועות בכוחן להרקיד המונים ללא הבדלי דת, גזע, מין וגיל.
הקליפ שמלווה את השיר בבימויו של רועי ריק וכוריאוגרפיה של רננה רז מציג את שי באמצעו של מעגל תמיכה של גברים שמכורים לאהבה ומתכתב באופן ישיר עם הגבריות החדשה והרגישה ששי מייצג. מכור לאהבה הוא סינגל שני, אחרי "דע", מתוך האלבום שבדרך.
"כשהייתי ילד" מספר שי על השיר, "אמא שלי לימדה אותי שיש אנשים שהם רעבים. היא אמרה שבתימנית קוראים לזה "ג'אווע". היא לימדה אותי שהם רעבים לא לאכול, אלא למשהו עמוק שלא נותן להם מנוח - תשומת לב, הכרה או אהבה".
"מתישהו בסוף שנות העשרים שלי הייתי במשבר עמוק - לא היה לי בית, לא למדתי שום דבר, לא היתה לי עבודה וכל מערכת זוגית שניסיתי להיות בה לא הצליחה. אני זוכר את עצמי יושב במרפסת של ההורים שלי חרד ומתפלל לקצת שקט. בחוץ התפוצצו אוטובוסים והמוח שלי לא נתן לי מנוח".
"באיזה שהוא רגע לקחתי את הגיטרה והתחלתי לכתוב שירים, רובם בוסריים מאוד, אבל בכולם ניסיתי לנחם את עצמי. באחד הימים האלה, כתבתי מין אגדה כזו על בחור מהסוג של הרעבים שמכור לאהבה, שבסופה הוא מגלה שאהובתו נמצאת ממש מתחת לאף שלו. קצת פחות משנה אחרי זה, ידידה שלי הפכה להיות בת זוגי ולאחר מכן אם ילדיי".