כולנו אוכלים את שנתניהו בישל

אפשר להאשים את בנט בהפרת הבטחות טרום-בחירות, אבל לצערי נתניהו לא הותיר לו כל ברירה. למה הדבר דומה? לשני מתאגרפים שנכנסים לזירה, ואז לפתע אחד מהם שולף סכין.

האם השני יכול להישאר אדיש ולהמשיך בקרב כאילו לא קרה כלום? ברי כי לגיטימי שגם הוא יפר את כללי המשחק וייטול סכין, וגם לא נבוא אליו בטענות אם ישלוף אקדח בנסיבות העניין.

כך נתניהו, ובייתר שאת בשנתיים האחרונות, משנה את כללי המשחק כאוות נפשו, והכל בכדי לשרוד על כסאו. במסגרת זו יצר תקדימים מסוכנים, ולהלן רשימה חלקית:

אי קיום הבטחות באופן כרוני. הן הבטחות לבוחרים והן הבטחות לקולגות. אמנם היו בעבר פוליטיקאים שלא דיברו אמת, אבל נראה שמר נתניהו שיכלל את הנכלוליות הפוליטית לכדי שיטה של ממש.

נטישת חברים פוליטיים וקירוב אוייבים, בין אם זה העדפת אהוד ברק ומפלגת העבודה על פני כצל'ה והאיחוד הלאומי בשנת 2009, או נטישת החרדים בשנת 2013, ובין אם זה פירוק 'בלוק הימין' וזריקת סמוטריץ ובנט לאופוזיציה בעת הרכבת הממשלה האחרונה.

פגיעה אישית במנהיגים אחרים במחנה הלאומי ויצירת נתקים עם מעגל היועצים הקרוב ביותר. שונאיו הגדולים ביותר של נתניהו הם אלה שהיו הקרובים אליו ביותר - ליברמן, האוזר, סער, אלקין, בנט, שקד, בוגי, הנדל וכיוצ"ב. ועוד לא הגענו לבעלי תפקידים כמו רמטכ"לים, ראשי שב"כ, ראשי מוסד וכדו' שכיהנו תחתיו, ומתעבים אותו.

חלוקת תפקידים לא רציונאלית, כמו מתן תפקיד של שר ביטחון למי שעומד בראשות סיעה של 3 חברי כנסת, והצעת רוטציה לבנט וסער כאשר לכ"א מהם סיעה בת 6 ח"כים.

מתן רוטציה וממשלה פריטטית (שיוויונית) לגנץ ו'כחול לבן', למרות שמדובר בכח של פחות מרבע חברי הקואליציה, תוך הפקרת משרדים חשובים בידיהם של אנשים שדרכם הפוכה: משרד המשפטים בידי אבי ניסנקורן האולטרא-פרוגרסיבי, משרד הכלכלה בידי עמיר פרץ הסמי-קומוניסט, ועוד כהנה וכהנה.

חתימה על הסכם רוטציה תוך הצהרה שזה "בלי טריקים ובלי שטיקים" , למרות שידע כבר בעת החתימה שההסכם יופר על ידו.

גרירת עם ישראל לקלפיות פעם אחר פעם, למרות הידיעה שאין הרבה סיכוי לכך שהתוצאות ישתנו לטובה, כמו מהמר כפייתי ברולטה רוסית, שלוחץ פעם אחר פעם על ההדק, חרף הידיעה שהכדור הששי בוא יבוא, ואולי אף לפני הלחיצה הששית.

ניסיון טיפשי למינוי שר משפטים בניגוד לחוק יסוד שהוא עצמו המציא.

תאוות שלטון בלתי נשלטת (לרבות התשוקה העזה וההזויה להמשיך להתגורר בבלפור גם כראש ממשלה חליפי), למרות שהוא מכהן בתפקיד זמן רב יותר מכל ראש ממשלה אחר, וכפול מכהונה כפולה של נשיא בארה"ב, וחרף הידיעה שאפילו דחליל בראש הליכוד יכול כיום להרכיב ממשלת ימין.

הכשרת תומכי חמאס כחובבי ציון היכולים לבוא בקהל, למרות הידיעה שזה ישמש היטב את היריבים הפוליטיים לדיראון עולם. כאן יש לזכור שגנץ יכל להקים ממשלה עם תמיכה של הח"כים הערבים ורק הנדל והאוזר מנעו זאת ממנו, תוך שברקע היו צעקות גוועלד של נתניהו וחסידיו, והנה כאשר נתניהו זקוק לקולותיהם הוא משנה את כללי המשחק ללא מצמוץ, ותוך אדישות להשלכות הרות הגורל וארוכות הטווח שיש למהלך.

ובתוך כל זה צריך לזכור את חסידי הביביזם שמגינים בחירוף נפש על כל פסע וצעד, ומצדיקים מוסרית בק"נ טעמים כל עוול והפרת הבטחה, כמאמר הפסוק "וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (משלי י', י"ב).

אחר כל הנ"ל, האם לבנט או לסער היתה ברירה? האם מישהו מהם באמת יכל להאמין שיקבל רוטציה מנתניהו? הרי אחרי מה שעשה נתניהו לגנץ - כאשר פיזר את הכנסת בהיותו ראש ממשלה, ברי היה בקל וחומר בן בנו של קל וחומר שכאשר הוא לא יכהן כראש ממשלה הוא יעשה כל שלאל ידו בכדי לפזר את הכנסת.

וכמה מילים על 'ממשלת השינוי': אודה ולא אבוש, בתור מי שהיה קצת בסוד העניינים, אני יכול לומר שהיתה בי אופטימיות זהירה שסער או בנט יעמדו כעת בראש ממשלת ימין מלאה במסגרת רוטציה. זה לא קרה, כי כאמור האמון בנתניהו הוא אפסי ונתניהו לא היה מוכן לתת את הערבויות המתאימות לכך שלא יפר את הסכם הרוטציה. אגב אורחא אציין כי הצעתי ערבות פשוטה - העברת חוק בחירות ישירות לראשות הממשלה עם סעיף שנאשם בפלילים לא יוכל להיבחר, מה שהיה מוציא מנתניהו כל רצון וחשק לפזר את הכנסת וגם היה מקבע את הקדנציה הזו כאחרונה אא"כ יזוכה במהלך 4 השנים הקרובות.

חשבתי לתומי שהציונות הדתית והחרדים לא יאזקו את עצמם לנתניהו ויקפצו עימו מהצוק, אלא יורו לו לזוז הצידה כדי שמישהו אחר יקים ממשלת ימין של 65 או 72 מנדטים. אחרי הכל, הנחתי בתמימותי, התורה והישיבות חשובות יותר מנתניהו. אבל התבדיתי מכך וגם מהאפשרות שיצטרפו לבנט וסער ויקימו ממשלת 61 עם גנץ ולפיד (ללא צורך בערבים, במרץ, בעבודה ובליברמן).

וכך נותרנו עם שתי אופציות: ממשלת שינוי או בחירות חמישיות? בבחירה בין שתי אלה אני מעדיף את ממשלת השינוי, אשר בעיניי היא לא יותר גרועה מהממשלה הנוכחית. בעיקר כאשר ישנו סיכון ממשי שבבחירות הבאות התוצאות יהיו גרועות לימין, ובייחוד כאשר סער ובנט דאגו היטב לאינטרסים של הימין, בנו פריטטיות נבונה, ואף השאירו בידי השמאל הקיצוני תפקידים זוטרים יחסית, וכל זה כאשר הכנסת היא ימנית מובהקת, עם אופוזיציה לוחמנית של הימין.

ועוד דבר: עם כל הכבוד לעמיחי שיקלי שמעדיף ממשלה עם הערבים על פני ממשלה עם השמאל, צריך לזכור שבתי העלמין הצבאיים מלאים במצביעי העבודה ומרץ, ושהמיסים במדינה הזו מגיעים באופן לא יחסי מ'מדינת תל-אביב' ומקטר ההייטק השמאלני. יש היגיון והגינות לתת לשמאל יד על ההגה מעת לעת, ולייצר קצת רוגע ואחדות, בכפוף לכך שלא ישתמשו בזה לרעה. כעת הם ייבחנו בכך, ואם לדוגמא מירב מיכאלי כשרת תחבורה לא תפלה לרעה את כבישי יו"ש היא תוכיח שאפשר לעשות איתה עסקים, ושהאחדות הזו אינה אד-הוק רק בכדי להעיף את נתניהו. מקווה שלא יאכזבו.

אבל, בסופו של דבר, כל הפטנטים הנ"ל שנתניהו המציא ויצר כתקדימים התהפכו לו על הראש, ובנט בסך הכל השתמש בהם כדי להקים ממשלה פריטטית עם השמאל והערבים. כולנו אוכלים את מה שנתניהו בישל!