רמלה. לב מול אבן

לפני שנים, עת ירדנו מגבעה יפה ומוריקה עם נוף עוצר נשימה אי שם אל עבר ביתנו החדש. התלבטויות ומחשבות רבות היו לנו ולבסוף החלטה של אהבה לעם היא שהכריעה.

חמימות הלב והאהבה למסורת, בדיוק שם עשר דקות מנתב"ג, שאבו את ליבנו. עברנו לרמלה. ומאז אנחנו רמלאים לכל דבר. שוק רמלה שלנו לעד.

חיפשנו מקום עם ערך ובאנו לקבל בעיקר ולתת קצת באהבה עם לב חם. המצב הסוציואקונומי לא הרתיע, ראינו בקו הלב. שם יש אינספור פעימות של אחים בדם, שזר מחוץ לרמלה לא יבין.

רמלה שלנו נשכחה מדפי ההיסטוריה של השבועיים האחרונים. סיפורה הושתק ע"י גורמים פוליטיים ציניים. אל תבלבלו. תקראו ותצעקו איתנו את סיפורנו המדמדם. קחו תיעוד של לילה אחד מתוך האירועים ההם.

לילה. שומעים צרחות אימה ממש מתחת לחלון - 'אללה אכבר', עשרות ערבים רעולי פנים משתוללים ברחובות, מפוצצים ומנפצים עם סלעים כל הבא ליד.

נועלים מיד את הבית, סוגרים חלונות. מתקשרים לשכנים - מה עושים. מתקשרים למשטרה. לא עונים. עונים. אומרים שיביאו תיכף. הפורעים המשיכו בסיבוב, תיכף יחזרו לכאן. אין משטרה, ועברה חצי שעה. אם ה'הם' ירצו, הם פשוט יעלו וישרפו.

מהחלון רואה מרחוק בית כנסת מיוחד של אנשים מיוחדים. הפורעים על גג בית הכנסת משתוללים, בדיוק מעל ארון הקודש, היכן שמונחים ספרי תורה שנקנו בדמים מרובים.

אין משטרה. הסיבוב שלהם נגמר. הם כבר אוטוטו כאן. רעש חזק של זכוכיות מתנפצות מעוד בית כנסת, ריח של אבק שריפה חזק באוויר. ירי זיקוקים כל הזמן. הילדים שלנו קמים, מנסה להרגיע אותם. השכנים קולטים שמתחילה שריפה 50 מטר מהבית, מתקשרים לכבאות והצלה, לא מגיעים. מפחדים. אני והשכן יורדים עם צינור לכבות את השריפה המשתוללות מתחת לעמוד חשמל עם מתח גבוה. אין משטרה. אין כיבוי אש.

שומעים שהם עוד רגע כאן. רצים בחזרה לבית. מטר מטורף של אבנים. יהודי שהלך ברחוב נמלט מהם, חוטף סלע בגבו, ואני מכניס אותו במהירות אלי הביתה. מאוחר יותר יגיע האמבולנס לפנות אותו.
מקבלים בוואטצאפ תמונות וסרטונים של רחוב ביאליק הראשי הרוס כולו. רמזורים תלושים ומכוניות שרופות. ברחוב הרצל חנות של תשמישי קדושה נפרצת והרכוש מתגולל ברחוב. איפה אתם הרצל וביאליק?!

יהודי גיבור נוסע לקחת 4 בנות שנתקעו בתחנת מרכזית רמלה ורק רוצות הביתה. התחנה סגורה אין מכוניות בכביש, יש רק פורעים. בנס לא שימו לב לכיפה הקטנה של ראשו. הוא מספר לי איך הכל מופקר שם וגיהנום ברחובות.

50 דקות אחרי זה מגיעים 7 שוטרים, שאחד מהם תופס אותי ומספר לו שכל גופו מפוצץ מאבנים. ואני עומד ותוהה איך זה קורה, ריבונו של עולם?! מופצצים שוטר באבנים.

ערב למחרת חבר טוב יחטוף בקבוק תבערה לערסל בפתח ביתו. יבער כולו יפונה לבית חולים ובנס ינצל. בייתים אחרים - יחטפו גלגלים בוערים, כדורי ירי חי, וירי זיקוקים בכינון ראשי לעבר הבית. שלושה נשים יהודיות יחלקו פרחים ויקבלו מטען צינור מטורף ועשרות אבנים.

לב מול אבן. וראש העיר שלנו התבלבל, מסתובב באולפנים ומדבר על רמלה שאין בה כלום והכל סבבה. ומשטרת רמלה שלנו משתפת פעולה ומשתיקה. ויש סולחות ועניינים, אבל הפורעים - ממשיכים עם מטענים, אבנים וזיקוקים ולנו יש ילדים שקמים בלילות.

ואנחנו זועקים- אל תוצאו את מג"ב מהרחובות - אספו את האמל"ח, קחו את הנשקים, העמידו לדין פורעים מנוולים. אנשים המחזיקים באבן. שמרו על רמלה שלנו. ליבנו חם מכאב.

ואתם אנשי הלב, בואו לבקר, לצמוח עימנו, לגדול ולפרוח.