ישיבת ההסדר באור עקיבא מציינת בימים אלה עשור להקמתה. עם ראש הישיבה, הרב יוסי אלפסי, שוחחנו על ייחודה של הישיבה הפונה בעיקר לבוגרי תיכונים ומקיפים, והיעדים שהיא מציבה לעצמה בתקופה הקרובה.
הרב אלפסי רואה בישיבה הפונה דווקא לקהל תלמידי התיכונים והמקיפים המשך ישיר לרעיון שמאחורי החיבור הישראלי שמקיימים הגרעינים התורניים. הוא מציין כי בעבר לא היו ישיבות שנתנו מענה לציבור זה ולא דאגו לרומם אותו, "החלטנו להרים את הכפפה", אומר הרב, ומתוך תפיסה זו "הישיבה פונה אך ורק לבוגרי תיכונים ומקיפים מכל רחבי הארץ".
האתגר שמציבה הישיבה לעצמה כולל גם את הסוגיה הלימודית והרב אלפסי מציין כי ציבור התלמידים מגיע "ללא רקע של לימוד גמרא, רבים ממשפחות מסורתיות וחילוניות. הם אפילו לא שמעו מי זה הרב קוק. הם דף חלק עם הרבה משקעים של תרבות המערבית שמגיעה היום לכל מקום. למעשה אנחנו צריכים להגיע מאפס למאה, להוריד אותם מרכבת אחת, לפעמים נגד מה שרצו ההורים במקור, ולהניע אותם ברכבת אחרת למקום של טהרה צניעות תרומה למדינה גיוס לצבא וכו'. זו אחת המשימות של הדור הזה".
ואכן הבחירה של התלמידים באפיק לימוד תורני אינה קלה בהכרח להורים שהיו רוצים לראות את הבנים בוחרים באורח חיים אחר לחלוטין. "הרבה מתח יש לפני שמכירים את הישיבה. הרבה הורים לא רוצים לראות אותם הולכים ללמוד תורה, ובעיקר כשמדברים על שירות משמעותי בקרבי. כל זה יוצר מתח, אבל ההגדרה היא שההורים הם ההורים, וכשהם פוגשים את הישיבה והערכים שבה הם מודים ומברכים. כשהבחורים עושים את התהליך ההורים מברכים עליו ושמחים בו".
גם תכני הלימוד בבית המדרש של הישיבה באור עקיבא מותאמים לצעירים שמגיעים אליו. הרב אלפסי מבהיר כי גם אם ספרי הלימוד בתחילת הדרך שונים מאלו המקובלים בישיבות אחרות הרי ש"הם מחפשים עומק, אבל לא מכירים את השפה, צריך להפוך את השפה למובנת יותר עבורם, ולאט לאט מגיעים לכל ספרי הלימוד המוכרים, הרב קוק, מוסר וחסידות". על מנת להנגיש את התכנים הנפשיים והתורניים משתמשת הישיבה גם בכלים שמחוץ לבית המדרש, כאלה שמאפיינים יותר מכינות מאשר ישיבות, ובין השאר מדובר במסעות, ניווטים, מורשת קרב ועוד.
"אחד הדגשים ועקרונות היסוד שלנו הוא שמקבלים כל אחד איכשהו, יש עם כיפות ובלי כיפות, עם ובלי עגיל בחולצות כאלה ואחרות, היעד הוא שכל אחד ירגיש בנוח בבית. יש כאן כנות ואהבה גדולות. לא מסתכלים על גודל הכיפה והחזות", אומר הרב אלפסי ואנחנו שואלים אם לצוות הר"מים קל להכיל את המאפיינים השונים של התלמידים שמגיעים ממערכות חינוך ערכיות שונות כל כך מעולמה של תורה, והרב משיב: "גדלתי בקהילה ציונית קלאסית, הגעתי לגרעין תורני ואנחנו לומדים מתלמידנו יותר מכולם. עשיתי תהליך מאוד משמעותי. אני חווה וחש דברים שונים מבית מדרש האם שבו גדלתי. אני כבר לא זוכר מה בדיוק היה בעבר, אנחנו במציאות מיוחדת של חיבור אמתי עם קהלים אחרים בעם ישראל. נוצרה אווירה שבה כולם נבנים יחד ומחפשים ומוצאים את רצון ה', והאברכים כאן נראים אחרת ממקומות אחרים. אלו בוגרי תיכונים שמקפידים על קלה כחמורה אבל לא עם חולצה לבנה בהכרח בשבת".
מטבע הדברים משימת גיוס התלמידים אינה פשוטה כלל ועיקר. בעוד אחרי שהם מגיעים לבית המדרש הם כבר משתלבים באווירת הלימוד, הרי שבעודם תלמידי י"ב, התקופה בה עליהם להחליט אם להצטרף לישיבה או לא, האתגר קשה הרבה יותר. "זה קשה מאוד להוריד אותם מרכבת מנטאלית אחרת ולהביא אותם למקום אחר", אומר הרב אלפסי המדגיש כי על אף הפער בין עולם בית המדרש למורכבות התרבותית שבה הם חיים בכיתה י"ב הרי ש"הם מזהים שיש משהו מאוד לא טוב במקום שבו הם נמצאים. הם מחפשים שינוי ואנחנו מציעים להם אותו. הם פוגשים את התלמידים ואת הר"מים והם אומרים שהם רוצים להיות כאלה, למרות שהם לא ממש מבינים מה יש שם".
"יש כאן בשורה שצריכה להתרחב", אומר הרב אלפסי המספר על עוד מספר ישיבות שקמו מתוך מגמה זו של קשר עם צעירי התיכונים והמקיפים, אך לדבריו מספרן מועט מדי והקמתן הגיעה מאוחר מדי. כעת, עם הגיע הישיבה לשנתה העשירית מציב הרב אלפסי יחד עם צוות הישיבה כאתגר את הרחבת שורותיה.
כיום יש בישיבה כתשעים תלמידים ומאות בוגרים מהשנים הקודמות וכדי להרחיב את המסגרת ואת מספר התלמידים יש להוסיף פנימיות, להרחיב את בית המדרש, להוסיף כוח אדם ועוד. למען כל אלה יוצאת הישיבה במבצע גיוס המונים תחת הכותרת 'זה בידיים שלנו'.