הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד צילום: הר ברכה

יותר משלוש שנים התמודד הרב חנוך פיוטרקובסקי הכהן זצ"ל עם מחלה קשה ונדירה. למרות שמצבו הלך והורע, עד החודשים האחרונים המשיך למלא את כל תפקידיו המרובים, ובכללם ועדת הביקורת של עמותת הישיבה בהר ברכה.

כחודש לפני פסח נודע שמצבו של הרב חנוך הורע מאוד וימיו ספורים. אוהביו נקראו להתפלל לשלומו. אבי מורי שליט"א סיפר לי בצער שמצבו קשה מאוד. אך אף על פי כן הוא מקפיד להגיע בכל יום לתפילת ותיקין במניין. וכיוון שההתנהלות קשה עליו מאוד, הוא נצרך לקום שעה וחצי לפני תחילת התפילה. בימות החול ר' מוסה כהן, ר"מ במכינה, עוזר לו בהכנות ומביא אותו בכיסא גלגלים לתפילה בישיבה, ובשבתות עושה זאת בנו הבכור, שלמה (העיתונאי הטוב והמוכשר).

לפני פסח חשבתי שכבר תש כוחו, והנה קיבלתי ממנו דוא"ל: "שלום עליכם. בחודשים אלו אני מתמודד עם המחלה בבית החזה. לצערי המחלה התגברה. האכילה קשה עליי לכן שאלתי לגבי ליל הסדר. למרות מצבי אני מאוד רוצה לצאת ידי חובה לכתחילה. א) מה השיעור שאני צריך לשתות בכל אחת מ־4 הכוסות? כל הכוס או רוב הכוס? ומה הזמן? אני לא מסוגל לשתות בבת אחת, גם במצב רגיל אני שותה בגמיעות.

ב) כנ"ל לגבי הכזיתים. אשמח לקבל את התשובה בחלקי מצה, אני אוכל מצות מכונה ירושלמי. אני לא מעריך שאוכל לאכול מצות יד. תודה רבה וחג שמח וכשר, שנזכה בע"ה לרפואה שלמה ולאכול מן הזבחים ומן הפסחים".

תשובתי: "לרב חנוך היקר מאוד שליט"א. לגבי כוסות, כל כוס צריכה להכיל 75 מ"ל, וצריך לשתות רוב כוס. לכתחילה לשתות בתוך דקה את השיעור הזה. ובשעת הצורך אפשר בשש וחצי דקות, ובשעת הדחק תשע דקות.

עדיף לקחת כוס שאינה גדולה בהרבה משיעור זה, אבל גם אם הכוס גדולה משיעור זה, מספיק לשתות כ־40 מ"ל, שהם רוב רביעית.

לגבי אכילת כזית מצה. כדי לברך על המצה לכתחילה יש לאכול שליש מצת מכונה (שהוא שיעור נפח חצי ביצה לשיעורים הגדולים) בזמן של שש וחצי דקות, ובשעת הדחק תשע דקות. אם קשה לאכול שיעור זה, אפשר לצאת בברכה של מישהו אחר ולאכול שיעור זית אמיתי - כתשיעית מצה.

לאכילת כורך וכן לאכילת אפיקומן - שליש מצה לכתחילה, ואם צריך רביעית מצה, ואם צריך להפחית עוד - די בתשיעית מצה.

אני מאוד שמח לענות ומאחל רפואה שלמה ונחת רוח.

בתוך כך אוסיף לקראת החג הבא עלינו לטובה, ברכת חג שמח ותודה רבה על העזרה העצומה להגדלת תורת ארץ ישראל והאדרתה, וגם על כל העזרות שעזרת להוריי (אבי ראש ישיבת בית אל ואמי מנהלת 'ערוץ 7') ולישיבת בית אל, ואף לנו באופן אישי ולישיבת הר ברכה".

חילופי דברים אחרונים

תגובת הרב חנוך: "בשורות טובות, שנזכה לאורך ימים ושנים בבריאות שלמה. סליחה על העיכוב בתשובה עקב אשפוז מספר ימים לפני החג. תודה רבה על התשובה.

שמחתי כל השנים להיות קשור ולשאת בנטל ביחד, במעשה ובעצה, לקיום המוסדות כולם.

אני מרגיש כל השנים כבן להוריך. אשריי שזכיתי. בברכת חג שמח וכשר.

מברך בברכת כהן מכל הלב שיפוצו מעיינות הרב חוצה לכל העולם ובמיוחד לארץ ישראל. חנוך".

מכתבי האחרון: "לרב חנוך היקר. לא פחות אשריי שזכיתי להיות לך כאח, עד כדי כך שכאשר היה צריך ללוות את אבי לבית החולים בשבת, הייתה שאלה אם אתה תיסע או אני.

ואשריי שזכיתי להיות כאח לתלמיד חכם ואיש מעשה ולב כמוך, שהקדשת את כל ימיך ולילותיך לבניין התורה, העם ויישוב הארץ, עם יכולת מיוחדת לדאוג לכלל ולפרט כאחד, להיות גם בימים סוערים קיר מגן מפני התקפות מבחוץ, ולהרגיע מתחים עצומים מבפנים, גם כאשר לשם כך נאלצת לספוג עלבונות קשים.

בזכות כך זכית להוביל את הספינה והישיבה ומערכת החינוך בבית אל וכלל הישיבות הציוניות לחוף מבטחים, ולראות ברכה רבה כל כך בכל מפעליך ומעשיך הטובים.

ה' יעזור שעוד נזכה ליהנות שנים רבות מחוכמתך ומתושייתך. בברכה, אליעזר מלמד".

למרות שנפטר, מסתבר שעוד נזכה להמשיך ליהנות מפירות חוכמתו ותושייתו שטמונים בכל מפעליו ומעשיו הטובים, שימשיכו לתת פירות טובים שנים רבות.

הטבילה והחציצות

בעקבות צאתו לאור של ספרי פניני הלכה 'טהרת המשפחה', הגיעו כמה שאלות וערעורים על פסקים שכתבתי, ועיקר השאלות נובעות מהבלבול שבין ההלכה ומנהגי חסידות. אתייחס לשאלות בדיני חציצה בטבילה על ידי הבהרת שורת ההלכה ומנהגי החסידות, אך לפני כן אבאר את הכלל שממנו נגזרים כל פרטי ההלכה.

הטהרה מתקיימת על ידי טבילה במקווה, ומצוות הטבילה שיהיה הגוף כולו בתוך המים, שנאמר (ויקרא טו, טז): "וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ". למדו חכמים מהמילה 'אֶת', שצריך לטבול עם הגוף גם את כל השיער המחובר לגוף (עירובין ד, ב). טבלה והותירה אפילו אצבע אחת או שערה אחת מחוץ למים - טבילתה פסולה. גם לא יועיל שתטבול שוב את אותה אצבע או שערה, אלא עליה לחזור ולטבול במים את כל גופה עם כל שערה כאחד. אפילו עברו שנים רבות מאז שנטמאה, ובינתיים רחצה את עצמה בכל יום במקלחת או באמבטיה - כל זמן שלא טבלה במקווה טהרה נשארה בטומאתה, וכל קרבה בינה לבעלה אסורה מהתורה (רמב"ם איסו"ב ד, ג; שו"ע יו"ד קצז, א).

נוסף על כך שכל הגוף והשיער צריכים להיות בתוך המים, צריך שגם לא תהיה עליהם חציצה, כגון דבק או בצק, שמונעת מהמים לבוא במגע עם הגוף או השיער. מהלכה זו ניתן ללמוד רעיון רוחני, שאין די בכך שהטובלת תחבר את עצמה באופן כללי אל מקור חייה, אלא החיבור צריך לכלול את כל תכונותיה, כישרונותיה ורצונותיה בלא חציצה, באופן שכולם יתקשרו עם החסד העליון ויתחדשו.

כללי החציצה

מהתורה החציצה חוצצת רק בשני תנאים: א) שתהיה על רוב הגוף או על רוב השיער. ב) שמקפידים להסירה. הוסיפו חכמים ועשו סייג לתורה וגזרו שגם אם מתקיים בחציצה רק אחד משני התנאים - חוצצת. כלומר, גם אם הייתה חציצה על רוב הגוף או רוב השיער שאין מקפידים להסירה - חוצצת, וכן אם הייתה חציצה על כלשהו מהגוף או השיער אך מקפידים להסירה - חוצצת. לפיכך, דבק, דבש, צואה, טיט קשה, לפלוף שבצד העין וכיוצא באלו שנדבקו לגוף או לשיער, אפילו על מקום קטן - חוצצים, הואיל ומקפידים להסירם.

אבל חציצה על מקצת הגוף, שהטובלת אינה מקפידה להסירה, וגם רוב הנשים אינן מקפידות להסירה - אינה חוצצת, הואיל והיא טפלה לגוף.

איפור אינו חוצץ

לפיכך, איפור לעיניים ולפנים, משחת מייק־אפ לפנים ואודם לשפתיים - אינם חוצצים. ובתנאי שהם עשויים היטב, וגם לאחר הטבילה יישארו שלמים. אבל אם נפגמו או ייפגמו בטבילה באופן שהיא או רוב הנשים מקפידות להסירם - חוצצים.

לק, לק ג'ל או מבנה על ציפורניים, כל זמן שהם שלמים - אינם חוצצים. אבל אם היו פגומים, באופן שהיא או רוב הנשים מקפידות להסירם ולתקנם - חוצצים (פנה"ל טהרת המשפחה ה, יב).

אומנם לכתחילה מנהג נשים צדקניות להדר להסיר בטבילה כל בגד וכל תכשיט וכל איפור (רמ"א קצח, א), ורק כשיש צורך מסוים, נוהגות כפי הדין. לדוגמה, כאשר אישה רוצה להתאפר, והטבילה בליל שבת, תטבול עם איפור עמיד, שכן מצד הדין האיפור אינו חוצץ (פנה"ל שם ה, ב).

ציפורניים ארוכות

ציפורניים ארוכות - אינן חוצצות, הואיל והן חלק מהגוף, וכמו שגם שיער ארוך אינו חוצץ. אלא שאם דבוק לציפורניים לכלוך שמקפידות להסירו, אפילו הוא קטן - חוצץ. לכן נהגו נשים לקצוץ את ציפורניהן לפני הטבילה, שמא דבוק בהן לכלוך (שו"ע קצח, יח; כ).

כיוון שבמשך דורות רבים המנהג הרווח היה לקצוץ ציפורניים, כאשר נשים החלו להאריך את ציפורניהן ליופי, רבים הורו שלקראת הטבילה יקצצו את ציפורניהן, כדי לשמור על המנהג, וגם משום שאין ראוי להיגרר אחר אופנות חדשות. אולם גם הם הסכימו שאם האישה אינה מסכימה לגזוז את ציפורניה, שתטבול עימהן, שכן כל הפוסקים מסכימים שמצד הדין ציפורניים ארוכות נקיות אינן חוצצות. ואף המחמיר (ראב"ן) החמיר רק כאשר עומדים לגוזזן, אבל אם רוצים להשאירן - אינן חוצצות.

ונראה שגם הרבנים שהורו בעבר לשמור על המנהג ולגזוז את הציפורניים לקראת הטבילה, החמירו במקום ובזמן שבו רוב ככל הנשים נהגו לקצוץ את ציפורניהן. אולם במקום שבו נשים רבות ובכללן דתיות נוהגות להאריך את ציפורניהן ליופי, מותר לכתחילה לטבול בציפורניים ארוכות ואף עם מבנה ולק מעליהן, ובתנאי שהלק או המבנה יהיה נאה. עוד נראה לפי זה, שכיום גם אישה שרגילה לקצוץ את ציפורניה לקראת הטבילה, אם שכחה לקוצצן וטבלה - אינה צריכה לחזור לטבול. קל וחומר שאישה ששכחה לגזוז את ציפורניה בליל שבת, לא תמנע עצמה מלטבול, אלא תקפיד שיהיו נקיות (שם ה, יג, 14).

לשאלות הלכתיות: ask@yhb.org.il

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו