עמיחי שיקלי: "ראש ממשלה עם שישה מנדטים זו הזיה, נפלנו על הראש"

ח"כ עמיחי שיקלי בראיון לעיתון בשבע: "לא אכפת לי שתקום ממשלת שמאל, אבל בקולותיהם של מצביעי ימינה? זה טירוף. השלילה הגורפת למפלגות הערביות היא לא מדויקת ולא חכמה לנו כציונים.

עפרה לקס , כ"ד בסיון תשפ"א

עמיחי שיקלי: "ראש ממשלה עם שישה מנדטים זו הזיה, נפלנו על הראש"-ערוץ 7
ח"כ עמיחי שיקלי
צילום: יצחק קלמן

תחנת הדלק של יד בנימין השבוע. עוברים ושבים מברכים את חבר הכנסת עמיחי שיקלי: "אנחנו איתך", "חזק ואמץ", "הצבעתי ימינה ואני שמחה במה שעשית".

החיזוקים האלה הם כמים קרים על הנפש העייפה ובעיקר הבודדה של שיקלי. הוא אוסף אותם אליו בהנהון, בתודה, סופג פנימה את המילים הטובות.

חודש עבר מאז הגיש לראש מפלגתו, נפתלי בנט, הצהרה ובה כתב: "אני מתקשה להשלים עם הפרה סיטונאית של התחייבויות מפורשות שלנו לבוחרינו: התחייבנו להקים 'ממשלת ימין טובה, רחבה, שתוציא אותנו מהבוץ... התחייבנו שלא נשב בממשלה עם מרצ". והוסיף: "מה לנו ולדגלים השחורים, מה לנו ולשנאה?".

מאז הוא הספיק לספוג הרבה מאוד אש, ומצד שני הרבה תמיכה. אבל נכון לכתיבת שורות אלה, איש ממפלגתו לא הצטרף לצעד שנקט. איש מימינה לא יצביע נגד ממשלת רק־לא־ביבי ההולכת ונרקמת. במקום להיות הקלף הראשון במפלגה שמפרק את מגדל הקלפים, הוא נותר הילד הבודד שמתריע שהמלך הוא עירום.

"לא נרשמתי לקייטנה של בנט"

זו הפעם השנייה ששיקלי מתמודד לכנסת ברשימתו של נפתלי בנט. הוא נמנה עליה בבחירות לכנסת ה־21, אז הרשימה לא עברה את אחוז החסימה ושיקלי חזר לעבודתו במכינת 'תבור'. לפני הבחירות הנוכחיות שוב הצטרף לרשימה, הוצב במקום החמישי ונכנס למשכן הכנסת. שיקלי הוא איש חינוך ופובליציסט. הוא לא פוליטיקאי משופשף. העיניים שלו כנות מדי.

"היה לי ברור שהשדה הפוליטי זרוע בתרגילים ובשטיקים ושזו זירה מאוד כוחנית, לא נעימה, בלי יותר מידי חברוּת", הוא מתוודה, "אבל למרות הוודאות הזאת, הופתעתי בעיקר מהנהגת המפלגה ובמיוחד מנפתלי. בשעת משבר, כשצללנו בסקרים, נפתלי אמר בראיונות, בפגישות עם אנשים ברחבי העיר ומעל כל במה: 'לא ניתן את ידנו לממשלת שמאל', 'לא נמליך את יאיר לפיד לראשות הממשלה' ו'לא נשב עם מרצ אחרי מה שהם אמרו על האג'. גם איילת אמרה את זה וגם מתן. לי היה אז ברור שאני בבית אידיאולוגי ימני. אנחנו כמו מרצ, רק בצד הימני של המפה. אנחנו יורדים על ביבי ותוקפים אותו על חאן אל־אחמר, על מה שלא קורה בנגב בגליל ועל מה שלא קורה בהתיישבות הצעירה. אז נכון שיש פוליטיקה, אבל מפלגה היא קודם כול מסגרת אידיאולוגית".

מי שהתריע על הכוונה של בנט ללכת עם השמאל היה בצלאל סמוטריץ'. הוא אמר את זה עוד לפני הבחירות. ראית רמז לכיוון הזה בדיונים הפנימיים של המפלגה?

"רבים חשבו שהאמירה הזאת מוגזמת. גם אני חשבתי ככה. הנושא הזה של ממשלת שינוי, של לחבור לשמאל, לא עלה בשום דיון עד לשלב מאוד מאוחר. אם אני לא טועה זה היה רק אחרי הבחירות. אני אמרתי מה אני חושב על הכיוון הזה וניר אורבך הביע עמדה זהה לשלי. לא פלא שהוא אומר שאולי הוא יתפטר. אני מקווה שהוא לא יתפטר, אני מקווה שהוא יפעל כמוני".

כששיקלי אומר "כמוני", הוא מתכוון להחלטה שלו להמשיך ולשבת על כס חבר הכנסת, אך מנגד לא להצביע בעד הממשלה הנבחרת ולא להיות מחויב לה, למרות שהמפלגה שאיתה נבחר תהיה בפנים. גם לצעד הזה שלו יש כאלה שמתנגדים. "יש את האמירה הזאת, 'בנט הביא אותך'. אפשר לחשוב שהצטרפתי לקייטנה בהובלת בנט. אנחנו אנשים מבוגרים, עם מטראז' ארוך מאחורינו בצה"ל, עם עשייה חינוכית וחברתית, עם יכולת להניע מהלכים ותקציבים. הדרישה שאתפטר היא לא חוקית ומבטאת חוסר הבנה מה היא דמוקרטיה פרלמנטרית. הגישה הזאת מזמינה תרבות של 'יסמנים' בכנסת, תרבות שהיא אסון לדמוקרטיה. בסוף אנחנו לא רוצים חברי כנסת לפלפים שעושים מה שהמנהיג אומר בלי לחשוב.

"אני שמתי את שמי הטוב ואת המילה שלי לציבור בוחרי ימינה, וקראתי לאנשים להצביע לנו. לא אמרתי להם 'תצביעו לנו' רק כי נפתלי בנט הוא מוכשר וחכם עם לב טוב וציוני - אגב, אני חושב עליו את הדברים האלה גם היום - אבל קראתי להם לתת לנו את הקול שלהם בגלל המטען הערכי והאידיאולוגי של כל חברי הרשימה. הרגשתי במקום מצוין".

לדברי שיקלי, אם עד הישורת האחרונה של הקמפיין המסרים של ימינה היו מעורפלים משהו, הרי המתקפה החזיתית של נתניהו על המפלגה והדחיקה של בנט לפינה הכריחה אותם להיות ברורים יותר. ימניים יותר. "כשנתניהו ירד עלינו כמו תמיד, היינו צריכים לשבור ימינה חזק, ובעצם בכל הישורת האחרונה המסרים האלה חודדו והודגשו. ויכול להיות שאני לא מבין פוליטיקה ואני תמים, אבל אני מאמין בלומר אמת לאנשים. כשאתה קורא להם להצביע לך אתה מתחייב לייצג אותם נאמנה.

"להגיד 'עכשיו לא הזמן לאידיאולוגיה, עכשיו הזמן להרגעה' (דבריו של מתן כהנא השבוע בריאיון בגל"צ, ע"ל) זה כמו לשמוע את המפכ"ל קובי שבתאי שאומר 'צריך להפריד בין הניצים' . תפקידו של מפכ"ל הוא לספק ביטחון, ופוליטיקאי נבחר למען האידאולוגיה שהוא מוביל. אם אתה לא יכול לממש את האידיאולוגיה הזאת, לך לאופוזיציה. לא אכפת לי שתקום ממשלת שמאל, אבל בקולותיהם של מצביעי ימינה? זה טירוף".

אתה מעריך את בנט ואומר שהוא אדם ערכי וטוב לב. אתה יכול להסביר מה קרה פה? מה הביא אותו לממשלה הזאת?

"אני הייתי רק בשתי מערכות בחירות, בנט ושקד היו בארבע. הם אומרים חלאס, אי אפשר לגרור שוב את עם ישראל לעוד סבב בחירות, זה סיוט למדינה. אני לא מבטל את הטענה הזאת. זו טענה כבדת משקל. השאלה היא רק באיזה מחיר. לא מונעים בחירות דרך הונאה של המצביעים. זה קו פרשת מים".

לבנט ולשקד יש הרבה מאוד מה להפסיד בהליכה לבחירות חמישיות. בסיטואציה כזאת הם כנראה יפגשו את אחוז החסימה מלמטה. אולי זה המניע האמיתי? חשש מצניחה חופשית פוליטית?

"אני מלמד זכות ככל שאני יכול. אני חושב שיש כאן תמהיל בין רצון עז להיות ראש הממשלה, ועד שאני לא אהיה במקום נפתלי, אני לא יכול לשפוט אותו. אבל ברור לי לחלוטין שהרצון הזה משחק תפקיד. גם הרצון האמיתי לצאת מהלופ של הבחירות, וגם תודעת הסופרמן. תחושה של 'אנחנו מצילים את האומה'. ואני אומר, בואו, אף אחד לא בחר בכם להיות סופרמן. תחסכו מאיתנו את זה. זה לא בוגר ולא רציני. אתה צריך לקחת ברצינות את האנשים שנתנו לך את הכוח. אי אפשר לומר 'כל מה שהתחייבנו זה לא משנה, אנחנו מצילים את המדינה'. בוא. המדינה הזאת תתמודד גם בלי נתניהו וגם בלי נפתלי בנט וגם בלי עמיחי שיקלי. המדינה הזאת חזקה יותר מכל הפוליטיקאים שלה".

"ראש ממשלה עם שישה מנדטים זו הזיה"

זמן קצר מאוד חלף מהרגע שבו שלח שיקלי את המכתב שלו לבנט ועד הרגע שבו הוכרז כאויב העם על ידי אנשי השמאל. בתוך כמה שעות אמרו עליו שהוא דומה ליגאל עמיר, שאשתו חווה מחאה ומרד מצד תלמידיה, שחיילים ששירתו איתו זועמים עליו ושבכלל לא כדאי לזמן אותו למילואים. איש הקולנוע בני ברבש הגדיל וכתב ששיקלי הוא "לא שותף. לא יריב פוליטי. לא בן פלוגתא. עמיחי שיקלי הוא... אויב מר של הדמוקרטיה. הוא אויב מר של השוויון. הוא אויב מר של השלום... הוא אויב מר של התקווה. הוא אויב מר של עמי. הוא אויב מר של מדינתי. הוא אויב מר שלי".

שיקלי מעולם לא חווה מתקפה כזאת. "האירוע הזה הוא סיוט ברמה האישית. זה שמראיינים אותך יותר ומספר הלייקים שלך עולה, לא מקל את הקושי. יש עליי הרבה לחץ מכיוון מחנה השינוי והריפוי. יש שם אפס סובלנות לעמדה שלי, שרק־לא־ביבי היא תפיסה שאני מכבד אבל לא שותף לה".

זה קשה?

"כן, כי אני לא חי בסביבה ימנית. זה לא נעים. מאוד לא נעים".

אז זאת הסיבה שבגללה לא קמים עוד חברי מפלגה ואומרים "עד כאן"?

"לא. הם חיים בסביבה ימנית יותר. אבל אז הם חוטפים מהצד השני. שמעתי מה עובר על עידית סילמן ועל ניר אורבך. אני חושב שאנשים חוצים קווים אדומים בהתבטאויות שלהם, בהודעות ווטסאפ ובהפגנות. אף אחד כאן לא אויב ובוגד, וכדאי להירגע. אני לא השקעתי מאמץ בלשכנע את חברי מפלגתי באופן רציני לעשות את המעשה שלי. צריך לשאול כל אחד מהם באופן נפרד למה הוא לא התקומם נגד הקמת הממשלה. אני עדיין מקווה שחברי כנסת נוספים יפעלו כמוני".

נכון לכתיבת שורות אלה, מלאכת הרכבת הממשלה עדיין לא הושלמה. שיקלי מקווה שזה לעולם לא יקרה, אבל אם כן, הוא מתחייב להצביע נגדה בכנסת. מצד שני, הוא איננו מתחייב להיות אופוזיציה לוחמת שמפילה קטגורית כל הצעה שתעלה הממשלה: "כרגע אני יודע שאצביע נגד הקמתה, ואחר כך, בכל הצבעה אחשוב מה כדאי להצביע, בהתאם לאידיאולוגיה של ימינה".

תגיד, יכול להיות שטעית בכך שיצאת בפומבי נגד המפלגה שלך? אולי היה נכון להנמיך פרופיל, להיות חלק מהממשלה, לקבל תפקיד של שר או סגן שר ולקדם את המדיניות שלך מבפנים?

"אם הייתי חושב שהעניין שלי עם הממשלה המסתמנת הוא טקטי, קצת לא נעים, רעד קל בכנף וזהו - מילא. אבל אני מרגיש שצריך להגיד לעם ישראל שקורה כאן משהו לא טוב. אם נשים רגע את כל הפרסונות בצד, ראשות ממשלה למישהו שעומד בראש מפלגה של 6 מנדטים זו הזיה. זה אומר שממחר כל מפלגה קטנה, אם היא תהיה לשון מאזניים, תסחט את הצד השני עד דק ותתבע את ראשות הממשלה? ראשות ממשלה אמורה לבטא תמיכה ציבורית אדירה, כלומר מיליון עד שני מיליון בני אדם.

''במקרה של בנט, אם חותכים את המצביעים שהצביעו ימינה אך מתנגדים לממשלה הזאת, אנחנו מדברים על תמיכה של 150,000 איש בראש הממשלה. זה נראה למישהו סביר? עכשיו, אם הוא היה עושה את זה ונשאר באזור האידיאולוגי שלו, זה דבר אחד. אבל כשהוא עושה את זה עם תמר זנדברג והעבודה אתה אומר הלו הלו, נפלנו על הראש".

אם חשבתם שהתחנה הבאה של שיקלי עשויה להיות מפלגת הציונות הדתית, אז לא. הוא איננו מתכוון לחבור אליה. "אני מאוד מעריך את בצלאל כי הוא דבק בעקרונותיו. הוא מנהיג משכמו ומעלה ואני בטוח שמי שהצביע לו אומר 'אני שמח בבחירה שלי'. אני חושב שגם הוא עושה ויתור עצום, כי הוא מוותר על להיות בקואליציה. מבחינתו התנועה האסלאמית מחוץ לממשלה והוא דבק בזה".

ובכל זאת, הוא לא יצטרף למפלגה. "בסוגיות של דת ומדינה אני לא באזור של המפלגה ולא בסגנון של איתמר בן גביר ואורית סטרוק ובאיך שהם מתייחסים למנסור עבאס. ''השלילה הגורפת למפלגות הערביות היא לא מדויקת ולא חכמה לנו כציונים. אני לא צריכים לבקש מהם שיהיו ציונים, אנחנו צריכים שיכבדו אותנו כציונים. המשותפת שוללת את הקיום שלנו והיא לא צריכה להיות יום אחד בכנסת. ברע"מ, יש את מנסור ויש את שאר חברי הרשימה. ואליד טהא איננו שונה מאיימן עודה ואמר דברים איומים ונוראים. אבל מנסור עבאס, לאורך כל הדרך, בתקופה הקשה של הפרעות, קרא בערבית לא ללכת עם המסיתים, לא לאלימות. אפשר לכבד את זה ולומר 'אנחנו מעריכים את הקול הזה', ואפשר לשקול שהוא יהיה שותף לממשלה באופן כזה או אחר - אבל לא בתור האצבע ה־61. אסור שהממשלה תהיה סחיטה על ידי מפלגה כמו רע"מ".

אז לאן אתה הולך מכאן?

"זה לא לוח שחמט ואין לי את חמשת המהלכים הבאים. כל פעולה גם מייצרת אדוות, ויכול להיות שמתוך זה יצמח משהו חדש, אולי חיבורים חדשים, אני לא יודע. אף אחד לא בא אליי ואמר לי בוא, אנחנו סוגרים לך פינה, תצטרף אלינו. כנראה שאהיה חבר כנסת בודד באופוזיציה. אני עוד לא יודע את סריית מכות מצרים שמחכות לי. אבל הכול בסדר. כשאצא לאזרחות יש לי עבודה שמחכה לי. מקסימום לא אתמודד לכנסת הבאה".