על משמר השירות הלאומי

פורום הנשים החדש 'מובילות בשירות' מתכוון לתקן את הדרוש במערך השירות הלאומי ולשדרג את מעמדו בקרב הבנות

רבקי גולדפינגר , כ"ג בסיון תשפ"א

על משמר השירות הלאומי-ערוץ 7
בת שירות לאומי בשיעור לתלמידי בית ספר
צילום: זהות

לימור (שם בדוי) הגיעה לשנת השירות בהתרגשות גדולה. "זה היה מבחינתי המשך ישיר לחינוך שקיבלתי לנתינה וחסד. אחרי אינסוף התלבטויות איפה הכי מתאים לי, בחרתי לשרת בלימודי יהדות בבית ספר ממלכתי, ובשעות אחר הצהריים לעזור במועדונית. בדיוק כמו השיר של אריק איינשטיין, האמנתי שאני הולכת לשנות את העולם".

אבל מהר מאוד נאלצה לימור להתמודד עם אתגרים מורכבים שלא ציפתה להם. "המורים ראו בי כוח עבודה זול וביקשו ממני בעיקר להדפיס דפים ופחות להיכנס לכיתות וללמד. היו הורים שנאבקו בנו בטענה שאנחנו הולכות להחזיר את הילדים שלהם בתשובה. כגודל הציפייה גודל האכזבה. מצאתי את עצמי נלחמת בכל החזיתות, ודי לבד. במבט לאחור, לא קיבלנו מספיק גב מהרכזת ומהעמותה ששלחה אותנו לשם", היא קובלת.

גם שירה (שם בדוי), בוגרת תיכון דתי, ביקשה לעשות שירות לאומי. היא החלה בתהליך חיפוש מקום שירות כבר במהלך השמינית, אבל התקשתה למצוא את המקום המתאים לה ביותר, ומהר מאוד מצאה את עצמה במסלול גיוס בנות דתיות לצבא. "בכלל לא חשבתי שאלך לצבא, אבל שם רצו אותי באמת. התעניינתי בכמה מקומות להתנדב בשירות, אבל בחלק לא התקבלתי ובחלק המון בנות נרשמו ולא ראו אותי ממטר. הרגשתי אוויר. בצבא ליוו אותי לאורך המיון, הסבירו לי על האופציות, היו איתי, ולכן למרות החשש של ההורים שלי, החלטתי ללכת על גיוס".

תהליך מיון בלתי אפשרי

בנות רבות מתמודדות עוד לפני השירות עצמו - הן בהליך האיתור והמיון לקראת השירות והן במהלך שנת השירות - עם אתגרים מורכבים, ולטענתן ללא ליווי מספק. בעקבות מקרים רבים שהגיעו לפתחו של ארגון 'חותם', זיהו החברים כרסום מתמשך במעמד מערך השירות הלאומי. לפני כמה חודשים הם החליטו לחקור את העניין לעומק.

הרב יובל יוסף מהארגון מתאר את הסיבות שהובילו לעריכת סקר עומק בנושא. "ארגון 'חותם' עוסק הרבה בסוגיות של גיוס נערות דתיות לצבא. עם הזמן הגיעו אלינו עוד ועוד מקרים מטרידים של בנות בשירות לאומי והבנו שהמצב של השירות הלאומי לא טוב, יש מכלול בעיות, ובסופו של דבר לוואקום הזה נכנס הצבא. הרגשנו שלא מספיק נותנים את הדעת להידרדרות במערך השירות הלאומי, והחלטנו שחייבים לחקור מה גורם לשירות להיות פחות אטרקטיבי עבור בנות במגזר הדתי. כמובן, אנחנו מאמינים שצריך לרומם את השירות הלאומי בלי קשר לשאלה אם הצבא מגייס בנות דתיות. לשירות הלאומי יש ערך אדיר בפני עצמו", הוא מדגיש.

"הייתה תחושה של חוסר אטרקטיביות, שהצבא נתפס כאלטרנטיבה יותר נחשקת אצל הבנות. הרגשנו שהשירות הלאומי נדחק הצידה ונתפס אצל חלק מהבנות כברירת מחדל. אבל כיוון שלא מספיק להסתמך רק על תחושות, יצאנו לברר את הסוגיה הזו לעומק ולחקור את המצב לאשורו".

הבדיקה כללה שיחות עומק עם עשרות בנות שירות, גורמי חינוך, הורים, בנות לקראת שירות לאומי ובוגרות. "מהמחקר עלה שהדברים דורשים תיקון עומק. מצאנו שלל נקודות שחייבים לתת עליהן את הדעת בדחיפות", הוא מציין. "הבנו שצריך להציג את השירות לאומי כערך לאומי, שהבנות המשרתות יחושו תחושת גאווה, שייכות, שיביעו הערכה גדולה יותר לעשייה החשובה שלהן".

אחד הממצאים במחקר מלמד כי העובדה שצה"ל פונה אל הבנות מוקדם יותר עם צו ראשון, כבר בכיתה י"א, בעוד ארגוני השירות הלאומי עדיין לא בתמונה, היא קריטית. בהמשך, כאשר עמותות השירות הלאומי פונות אל הבנות, הן כבר מצויות באמצע תהליך הגיוס לצבא. בנוסף, צה"ל נותן לבת הדתית תחושה שהיא מוערכת ורצויה. "בנות דתיות מרגישות שבצבא רודפים אחריהן, ואילו בשירות הלאומי הן צריכות לרדוף בעצמן אחרי התקנים. צה"ל מקדיש המון כוח אדם כדי לפנות אל הבנות המועמדות לשירות, ולעומת זאת תהליך המיון לשירות הלאומי הוא מתיש, אין תהליך מיון מוסדר, אין הכוונה. הרבה בנות הולכות לאיבוד ומתבלבלות בתהליך המיון. אני בעצמי עשיתי סימולציה כאילו אני רוצה לבחור מקום התנדבות ונכנסתי לאתרים של העמותות. אומר לך את האמת, הלכתי לאיבוד. יש כל כך הרבה תחומים ותפקידים ותקנים, אז מה הכי מתאים לי? אין הכוונה מסודרת. יש תחושה שהבת היא זו שצריכה לרדוף אחרי המערכת. המערכת לא משדרת שהיא רוצה את הבת ושהיא שווה. כמובן חשוב להדגיש שיש עמותות שפועלות טוב, אבל בגדול זו התחושה הכללית שעלתה".

מהמחקר עלה כאמור שבניגוד לצבא, תהליך המיון לשירות הלאומי אינו ממוקד דיו. "הצבא עושה פילוח נתונים, שולח המלצות, עורך בדיקות ותהליך מיון משמעותי יותר. כשבת רואה תהליך מיון כזה וגם ככה היא מבולבלת, ואז בא הצבא ומכריע מה את יכולה לעשות - זה משהו שמשדר יוקרה, משדר יציבות". לעומת זאת, הוא מסביר, השירות הלאומי זוכה לפחות הכרה בקרב הבנות. "זיהינו אצל חלק מהבנות תחושה שהשירות הלאומי נמצא בעיניהן במקום נמוך מבחינת סדר העדיפויות הלאומי. אצל חלקן השירות הצבאי נתפס כבעל תרומה משמעותית יותר. בנוסף, תנאי השירות נמוכים, יש חוסר משמעותי במעטפת לבנות במהלך השירות. הבת מרגישה הרבה פעמים לבד. היא פשוט נזרקת החוצה לעולם הגדול בגיל 18 ונאלצת להתמודד בכוחות עצמה עם אתגרים, וזה שם אותה במעמד מוחלש שגורר בעיות ומצוקות. בסוף זו ילדה בת 18. נכון, היא בוגרת ואנחנו מאמינים בה ובכוחות שלה, אבל היא נזרקת למים העמוקים של החיים, וחייבים להיות שם בשבילה".

בעקבות ממצאי המחקר הוחלט ב'חותם' על הקמת פורום 'מובילות בשירות' - פורום נשים להעצמת השירות הלאומי. "הבנו שצריך גוף אזרחי שיפעל למען הבנות וישים את הערך של השירות הלאומי בפרונט. לאגודות השונות יש כל מיני אינטרסים כלכליים ואחרים, וגם הרשות לשירות הלאומי היא בסופו של דבר מערכת של המדינה וכפופה לביורוקרטיות. נכון יותר שגוף אזרחי ירים קול ויקרא לשים את השירות הלאומי על הפרק. בא גוף אזרחי של אימהות, רכזות, מחנכות ובוגרות שירות, והן, שהיו במקום הזה, יודעות מקרוב מה הבנות מרגישות, עם מה הן מתמודדות, הן חוו את התחושה הזו של היעדר מעטפת בעצמן. הן יודעות לדייק את הצורך, הן מבינות מה צריך לעשות לתיקון", הוא מחדד את החשיבות בפורום הנשי דווקא. "להפתעתי, יש תחושה שכולם מסביב כבר מכירים את הבעיות בשירות הלאומי, אבל אף אחד במשך שנים לא מרים את הכפפה. אין מישהו שלוקח אחריות על כך".

למה? הרי ישנה הרשות לשירות הלאומי־אזרחי.

"נכון, והעומד בראשה הוא אדם נפלא, ויש לו תוכניות, והוא מכיר את צורכי השטח. אבל יש לו מגבלות, כמו בכל מערכת במדינה. אם הציבור יבוא וישמיע קול, וככל שהדברים יעניינו את הציבור והציבור יבטא את מה שהוא מצפה ורוצה - זה יניע את הרשויות לפעולה ולתיקון. אני רוצה להדגיש: אנחנו לא באים במקום, אלא רוצים לעורר את המדינה לקחת אחריות. יש פה ציבור גדול שרואה את השירות הלאומי כדבר גדול, והוא מודאג מהמצב ומבין שצריך לפעול ולדחוף את מפעל השירות הלאומי קדימה. כשהמדינה רוצה לקדם משהו באמת, אז פתאום מחליטים שזה נושא ליבה משמעותי והמדינה תעשה הכול לקידומו. הלחץ הציבורי אמור לדחוף את המדינה לקדם את מערך השירות קדימה. אנחנו רואים את השירות הלאומי מתנוון לנו מול העיניים. לצערי המצב לא טוב, צריך החייאה דחופה, צריך להקצות תקציבים מיוחדים. צריך החלטה שנותנים כאן דגש מיוחד לשירות הלאומי".

בסוף הכול זה כסף?

"ממש לא. כשהמדינה אומרת שזה ערך שחשוב לקדם, זה קודם כול עולם ערכי, אבל זה יבוא לידי ביטוי במשאבים. אנחנו מכירים את ראובן פינסקי ראש המינהלת, אנחנו יודעים שהוא מחובר לשטח, מבין את הצרכים. אבל אנחנו גם מבינים שבלי תנועה ציבורית ולחץ מלמטה יהיה קשה לקדם את מערך השירות הלאומי", הוא מבהיר. "הציבור צריך לומר את דברו והפורום בא להביע את רחשי הציבור. אנחנו לא באים להחליף את המנגנון הממשלתי וממש לא באים להיות נציבי תלונות הציבור, אלא באים להראות שהנושא הזה חשוב ובוער. ודווקא בגלל שאנחנו מבינים את הערך של השירות הלאומי, את הצורך שלו ואת התרומה האדירה שלו, אנחנו קוראים את הקריאה הזו. אנחנו לא באים לרפות ידיים, להפך", הוא שב ומדגיש.

"כשצללתי לתוך הנושא הזה הגיעו אליי אינסוף סיפורים על הטרדות מיניות, בעיות בדירות שירות והמון התמודדויות לא פשוטות של בנות. יכולתי לפוצץ את הכול, אבל בסוף אנחנו רוצים לתקן. השירות הלאומי נמצא על כרעי התרנגולת ואנחנו לא רוצים לפגוע בו חלילה, אלא לשים דגש על הפתרונות".

"הבנות הפכו לכוח עבודה זול"

זה מספר חודשים נמצא פורום 'מובילות בשירות' בתהליכי בנייה וגיבוש, ובימים אלו הוא יוצא לדרך. "בפורום חברות כחמישים נשים שהנושא הזה בוער בהן והן רוצות לתקן ולשנות את המציאות. נשים מבינות נשים. הן עצמן עשו שירות לאומי ומלוות את הבנות שלהן ואת התלמידות שלהן. אנחנו חושבים שחשוב שבנות שמשרתות בשירות הלאומי ירגישו שהן חלק ממשהו יוקרתי. מהשיח שלי עם בנות השירות התרשמתי שבמקרים רבים מחשיבים את הבנות לכוח עבודה זול, והיחס שהן מקבלות הוא בהתאם. מצד האגודות הרבה פעמים מה שמשחק הוא כוח העבודה והאינטרס הכלכלי, ואילו הערך ההתנדבותי נדחק בצורה כזו או אחרת הצידה. אנחנו רוצים לשים את הערך החשוב של התרומה החברתית במרכז", הוא מסכם.

אחת הנשים הפעילות בפורום היא רחל גואטה, המכירה את עולם השירות הלאומי מקרוב מאוד. "כבת שירות, רכזת ומנהלת מחוז בעברי, נתקלתי בכל מיני קשיים. במסגרת העבודה ניסיתי לעזור לבנות מתוך המערכת, לתת חיזוקים, ביטחון עצמי וללוות אותן במה שאפשר לאורך השירות. בגדול זו משימה של חיים. ברגע שארגון חותם הכריז על הקמת הפורום, הייתי הראשונה שהצטרפה. אמרתי שיש כאן עבודה ואשמח לעזור. כיום אני לא קשורה לשירות הלאומי ועובדת בתחום אחר, אבל מערך השירות הלאומי קרוב לליבי ופשוט אכפת לי", היא מסבירה את המניע להתגייסותה לנושא.

"כואב לי לראות את המצב של השירות הלאומי היום. אני דואגת לדור ההמשך שלי. אני אשמח שכשהבנות שלי ישרתו, הן יעשו את זה תחת עוד עין שמפקחת על התחום. כי יש איזה חור מאוד גדול בכל מה שנוגע לשירות הלאומי. למשל, הגדרת התפקיד של הרכזת: עד איזה גבול היא אמורה ללוות את הבנות? מה הסמכויות שלה? איפה נגזרים הגבולות של תפקיד הרכזת ושל תפקיד בת השירות? עד כמה אפשר לנצל את הבת? יש שם המון חורים שנדרש לשים אליהם לב. זה ממש לא רק סביב הרמה הדתית בשירות. יש המון סוגיות בוערות עוד קודם. המינהלת של השירות הלאומי אלו אנשים טובים שמנסים לעשות למען הבנות, אבל זה עולם רחב ויש המון לקונות. לדוגמה, עדיין אין שאלון אבחון מקצועי רציני, שיבדוק אם הבת בשמינית מתאימה לתפקיד שהיא מעוניינת להגיע אליו. הרבה בנות רוצות, למשל, לעבוד עם נוער בסיכון, אבל אף אחד לא בודק האם הן באמת מתאימות לזה. אף אחד לא אומר לבת 'תקשיבי, אלו החוזקות שלך ואת מתאימה לתחום הזה והזה'. זה לא כמו בצבא, שאומרים לך 'אלו גבולות היכולת שלך ופה תמצאי את התפקיד שלך'.

"במסגרת התפקיד שלי נפגשתי באולפנות עם תלמידות שהיו נערות בסיכון בעצמן ורצו לעבוד עם נוער בסיכון, אבל זה לא המקום עבורן. אחר כך היינו צריכים להוציא אותן מבור גדול יותר. השירות הלאומי הוא אידיאל מאוד גדול וחשוב, ובגאווה אשלח את הבנות שלי לשרת, אבל למסגרות שהן מסודרות, ואני אהיה אמא שתבדוק כל הזמן מה הן עושות", היא מביעה את חששה. "באופן אישי, בשירות הלאומי שלי הייתי קומונרית בסניף עולים, והרגשתי שנותנים לי להתמודד עם דברים שגדולים עליי. נחשפתי לסמים, לפריצות ולדברים מאוד קשים. בתור ילדה צדיקה שרק סיימה לימודים באולפנה, זו הייתה הפתעת חיי. כל התמימות שלי נשברה שם. נכון שבדיעבד צמחתי מזה, אבל זה מבהיל. בת לא צריכה להתמודד עם כל זה לבד".

העמותות לא מכירות את המציאות הזאת?

"כולם יודעים, הם מכירים את השטח, אבל זה עניין של משאבים. את יכולה להגיד לרכזת תסתובבי בשלוש בלילה ותוציאי בנות מכל מיני מקומות, אבל חצי המשרה שלה ומיליון המשימות שכבר יש עליה בכלל לא מאפשרות את זה. בתור מנהלת מחוז הייתי מסתובבת לחפש בנות בלילות, וכשבנות בדירת שירות מתקשרות אליי בבהלה ומספרות על חברה שלהן שחזרה שיכורה לדירה והרכזת לא עונה להן כי היא ישנה ולא זמינה, זה בעייתי. הן לחוצות ולא יודעות מה לעשות. אני הייתי זמינה 24/7, אבל זו לא הייתה חובתי. אי אפשר להפיל כל כך הרבה משימות על רכזת אחת".

את אומרת שזה עניין של משאבים, אבל אולי העוגה לא מתחלקת נכון?

"האידיאל שאני רואה הוא להגדיר את השירות כשנות י"ג-י"ד של האולפנה. כמו אצל החרדיות שעושות תואר בתוך הסמינר שלהן. השירות הלאומי צריך להיות תחת האולפנה, ומי שתהיה אחראית על הבנות היא המחנכת יחד עם הרבנים. ממש המשך ישיר לתיכון".

את מבינה שזה לא ריאלי ויש בעלי אינטרס שלא ייתנו לזה לקרות.

"כן. למרות שיש אולפנות שמוכנות להרים את הכפפה ולצאת בפיילוט. אני מכירה מחנכות שמסתובבות בין התלמידות הבוגרות שלהן שנמצאות בשירות ובודקות מה איתן. לצערי אין מספיק כוח אדם במערך השירות כדי להחזיק ולדאוג לכל צורכי הבנות", היא מצביעה על הבעיה המרכזית מבחינתה.

"רכזת לא אמורה להסתובב בשתיים בלילה ברחובות תל אביב. כמנהלת מחוז היו לי אינסוף התמודדויות עם בנות. רוב העבודה הייתה התעסקות עם הבנות היותר מאתגרות. אצל 300 בנות הכול זרם והיה נפלא ומרגש, אבל עם 30 הבנות האחרות היו אינספור התמודדויות. הייתה בחורה שהתחילה לצאת עם בן מיעוטים. מתוקף תפקידי אני לא יכולה לאפשר את זה. ההורים שלה נותנים לי את הדבר היקר להם ביותר, והילדה שלהם מסתובבת בלילות. בסוף קראתי לה לשיחה והודעתי לה שאני מעבירה אותה לאזור אחר. היו צרחות עולם והיא הרימה עליי את כל צוות המחנכות שלה, אבל עשיתי את זה בשבילה. במקרה אחר, הייתה בת שרצתה להתאבד בדירה. החברות התקשרו אליי בהיסטריה שהיא עם חבל ביד. בת שירות לא צריכה להתמודד עם כזה דבר בעצמה", היא קובלת.

"המינהלת נותנת את הדעת על הקשיים האלו, אבל אין מספיק משאבים לדאוג לבנות כמו שצריך לאורך השירות. המטרה של הפורום היא להעניק עוד כוח למינהלת לפעול, ובעיניי העובדה שנשים מובילות את הפורום היא מאוד קריטית, כי הן מכירות את העולם הזה הכי טוב. כשהייתי בשירות ישנתי בחדר עם חברה שהביאה את החבר שלה. כשסיפרתי את זה לאחד הרבנים הוא נדהם שאצל קומונריות בבני עקיבא זה קיים. הרבנים לא לגמרי מכירים את הסיטואציה שהבנות חיות בה. זה שאנחנו נשים ואימהות שמגיעות מתוך דאגה גמורה לדור ההמשך שלנו, זו הברכה הכי גדולה. כמי שמכירה את המערכת, אני מאמינה שכוח ההשפעה של הורים מול העמותות והמינהלת הוא גדול, ולכן אנחנו צריכים להשמיע את הדאגה שלנו בציבור. ושוב, זה לא חלילה בשביל לפרק את השירות הלאומי, אלא כדי ליישר קו ולתת את הדעת למפעל החשוב הזה. זה ממש צו השעה".

הרכזות היו הראשונות לברך

גואטה מוטרדת מהמעמד הציבורי של בנות השירות. "חובה לדאוג להגדרת תפקיד של בת שירות, מה הם גבולות התפקיד, עד איפה הניצול. כשיש בנות שירות שמכנות את עצמן בזלזול 'בנות שימוש' זה מטריד מאוד. זה חייב להדליק נורה אדומה אצל כולנו", היא מלינה.

אבל יש הרבה בנות שעושות המון דברים מאוד גדולים.

"נכון, רק שאין להן מספיק תהודה. אם תנהלי שיחה עם בחורה שעשתה שירות צבאי, היא בטוחה שהצילה את מדינת ישראל, גם אם עשתה דברים שוליים לגמרי. לעומת זאת התנדבות בשירות חינוכי ערכי ומשמעותי נדחקת לקרן זווית ולא זוכה להכרה ולהוקרה כראוי".

ולמה שהעמותות עצמן יתייחסו אליכן?

"העמותות עצמן מרגישות את כובד המשקל. לרכזות ולמנהלות המחוז כבד על הגב, ואם את חושבת שהלכתי לישון בשקט באותן שנים אז את טועה. זו אחריות מטורפת. זה קשה וזה כבד, ולכן כשפתחנו את הפורום הזה, דבר ראשון ראיתי כל מיני רכזות מכל העמותות נכנסות לפורום. אנחנו מאמינות שהשירות הוא ספינת הדגל שלנו וצריך לתת לו בהקדם חיזוקים משמעותיים. זה אפשרי. הרכזות שאני מכירה שמחות מאוד על המהלך הזה. זה חיזוק שהוא בריא. אני מאמינה שמדובר בצו השעה".

מרשות השירות הלאומי־אזרחי נמסר בתגובה: "השירות הלאומי הינו מפעל מפואר של חסד ונתינה שהוקם בידי הציונות הדתית והפך לגורם ממלכתי רב־עוצמה, הנמצא בחזית העשייה החברתית. השירות הלאומי־אזרחי גדל בעשור האחרון פי שניים והשנה נרשם שיא במספר המתנדבים והפעילות. ככלל, השירות הלאומי הינו מפעל משמעותי וחשוב מאין כמותו, והוא במגמת שיפור תמידית.

אנו גאים בבנים ובבנות, מתנדבי השירות הלאומי. שנת הסגרים שאך זה הסתיימה הוכיחה עד כמה בני ובנות השירות הלאומי־אזרחי הם חוליה משמעותית בחוסן ובעשייה של החברה הישראלית. בשבוע הבא יתקיים שבוע ההצדעה למתנדבינו היקרים".

עוד נמסר כי "בימים אלו הולך ונשלם גיבוש חזון השירות הלאומי־אזרחי לשנים הבאות. במסגרת גיבוש החזון נפגש מנכ"ל השירות, ראובן פינסקי, עם שורה ארוכה של גורמי מפתח בחברה הישראלית, ובהם גם נשות פורום 'מובילות בשירות'. בקרוב יוצג החזון המעודכן בפני כל המתנדבים, משפחותיהם והציבור בכללו".