ממשלת שינוי

לפני כשנה ורבע-בלילה גשום וסוער התקבצה חבורה של אנשי שמאל-במטרה להניע את גנץ להצטרף לנתניהו ולהקים ממשלה.

לאחר שלוש מערכות בחירות וקרבות בוץ בלתי פוסקים-חשבו אותם מתעבי נתניהו- שהגיע זמן להנמכת הלהבות ולעצור את הריסוק המתמשך של המערכת הפוליטית. נראה לי שההתארגנות הזו היתה ביטוי לרצון רוב העם שלא נמצא בקצוות-לממשלה מתפקדת ויציבה ששמה בצד את השסע ימין\שמאל.

קמה ממשלה. אני מודעת לכך שגם אנשי כחולבן תקעו מקלטת בעגלה-אבל האשם העיקרי בהחמצת רגעים שיכלו להתפתח למקצת פיוס-היה נתניהו שבציניות בחר לא להעביר תקציב, להגיע לבחירות נוספות ולפגוע באמון המועט שעוד שרר לפוליטיקה כמביעה את רצון העם ופועלת לטובתו.

דברים אלה נכתבים בצער ובכאב. התנצחתי רבות בפייסבוק בהגנה על נתניהו, בהבעת כעס ובוז למפגיני הדגלים השחורים, בהוקעת הרדיפות המשפטיות. נתניהו בעיני מנהיג עתיר כשרונות, גאון-שתרם רבות לביצורה של מדינת ישראל כמעצמה, עמד בגאון מול הקונגרס האמריקאי, הסכמי אברהם, החיסונים. לא רואה מי שמשתווה לו

אבל יש נכס אסטרטגי אחד-ואולי החשוב ביותר לקיומה של המדינה-הסולידריות. כשאני קוראת פוסט של גלית דיסטל שזיכיתי אותה לא מזמן באינספור לייקים- בו היא בפירוש מסיתה נגד הממשלה שתקום בטענה שהחיילים ישלחו למשימות מטעם אויבי ישראל- אני יותר ממתחלחלת.

מלבד העובדה הזניחה שנתניהו עצמו מקיים אפילו ברגעים אלה מו"מ עם עבאס ומעלה את מחירו, היו אלפי חיילים ששירתו ביו"ש כשהם לא מסכימים לשליטתנו שם. איך היינו מגיבים אם בשמאל היו קוראים לאימהות "רחם להשכיר בשירות הימין"? ליד ביתה של איילת שקד מתקיימת הפגנה בה זועקים "שמאלנים בוגדים" - כששכנתה שולחת מחר בן לצבא. מי בוגד? לאן הגיעו עוצמות השנאה? השיח הזה הוא מסוכן לקיומנו.

אני תומכת בלב כבד בממשלה שאני מקווה כי תקום וכי תסחוף עוד נספחים כדי שתהיה ממש ממשלת אחדות- שתייתר את התלות בעבאס, כי אני מאמינה שהמשך ההתבוססות בבוץ בחירות הינו אסון. בלב כבד אבל גם בתקווה שיש פה ניצנים של אחווה שתאפשר לבעלי דעות שונות ואף מנוגדות-למצוא את המשותף ולפעול ביחד.

זעקות השבר המושמעות במחנה הציונות הדתית אינן מובנות לי. מלבד הפסילה האוטומטית והדמוניזציה(שאנחנו כל כך לא אהבנו כשהופנתה אלינו) - איזה אופק מציעים? שוב בחירות? למה שפעם חמישית נקבל תוצאה שונה? קראתי את דברי סמוטריץ' בהם הוא מזהיר מפני הליכתו של בנט בדרכם של ציפי לבני ואולמרט.

האם זה יכול לקרות? הכל יתכן. איך למנוע? האם בחרמות וגידופים? אני מציעה לבצלאל: קום, הושט יד, הצע לבנט חברותא של שעתיים בשבוע. זו לדעתי הדרך היהודית לעת כזו.