צאתך לשלום, אדוני הנשיא

יושב ראש קבוצת 'בשבע' במספר מילות פרידה מנשיא המדינה היוצא, ראובן (רובי) ריבלין

דודו סעדה , כ"ג בסיון תשפ"א

צאתך לשלום, אדוני הנשיא-ערוץ 7
דודו סעדה והנשיא ריבלין
צילום: ישראל ברדוגו

בעוד שבועות אחדים תגיע לסופה תקופת הכהונה של הנשיא העשירי ראובן (רובי) ריבלין. אלה היו שבע שנים רוויות תמורות במדינת ישראל, והמשמעותיות ביותר בהן היו אלה שעברנו כחברה. מימי לחימה לימי מגפה, הטלטלות הקשות שהתרחשו בתקופה זו היו ברובן בתוככי החברה הישראלית, ונדמה כי העתיד לא טומן בחובו שינויים מעודדים.

עם כניסתו לתפקיד הקפיד ריבלין להבהיר שהוא מתכוון להקדיש את עיקר כובד עשייתו לזירה הפנים־הישראלית, ולהבדיל מקודמיו, מיקד בארץ ישראל את רוב זמנו והמעיט בטיסות לחו"ל. סדר היום שלו היה כרוך סביב החברה הישראלית. הוא חיבק אותה ונזף בה, התפלל עבורה ובכה אותה.

ככל שהלכו והקצינו העמדות הפנימיות בינינו, גם העמדות כלפיו הלכו והקצינו, עד שלעיתים הגיעו למחוזות האבסורד, אבל הוא נותר איש של העם. "אם אתה בא מהעם, אתה חלק מהעם, אל העם לא יורדים ולא עולים", אמר בתחילת ימיו כנשיא.

עבורנו בקבוצת 'בשבע' זוהי פרידה מנשיא שעמד לימינה של הקבוצה בכל צומת בדרך. דלתו הייתה תמיד פתוחה ואוזנו כרויה, וגם בימים שבהם קרא מעל דפים אלה את העמדות החולקות עליו, נותר נאמן לעשייה העיתונאית של הקבוצה, אחרי שנים שלחם למענה.

אין כנס של 'בשבע' שלא הקפיד הנשיא לפתוח, ותמיד בדברים נכוחים, נוקבים, בכותרות שעיצבו סדר יום. עוד הרבה לפני שביקורת על חד־ממדיות בתקשורת הישראלית הייתה בון טון, ביקש הנשיא בכנסי 'בשבע' שלא נשכח את החלוציות של 'בשבע' ושנעמוד לצד הסובלים מנחת זרועה של ההשתקה באשר היא.

"רבים ושונים דיברו, שידרו וכתבו, אך הקול היה כמעט תמיד באותו סולם ערכים, ונקודת המבט הייתה גם היא לא מספיק עשירה ורחבה. בדרכו של 'בשבע' נוצרו חיבורים בחברה הישראלית, בדרכו של 'בשבע' נוצרו קשרים בין המגזרים והשבטים במדינת ישראל ובין מדינת ישראל לעם היהודי בתפוצות. מבחינה זו, תמיד נישאר אסירי תודה לרב ולרבנית מלמד, לכצל'ה ולרבים וטובים שעשו עימם במלאכה ולימדו את התקשורת בישראל פרק בענווה, פרק בהקשבה", אמר הנשיא בפתיחת כנס 'בשבע' ה־18.

"היו מספר שנים קריטיות שבהן קולו של מגזר שלם הושתק. הייתי משוכנע אז ואני משוכנע גם היום שסגירת אמצעי תקשורת ללא תחליף הולם היא רעה למדינת ישראל. אסור לנו לאפשר זאת. השמאל חייב להקשיב לימין, הימין חייב להקשיב לשמאל, זו הדרך היחידה שבה נוכל לנהל מדינה. ויכוחים צריכים להיות חריפים, נוקבים, מתנגחים. הם לא צריכים להיות, ועדיף שלא יהיו, מתלהמים", הוא הזכיר לנו כשהתוכנית 'המילה האחרונה' זכתה בפרס ירושלים מעל במת הכנס.

ריבלין, איש ארץ ישראל השלמה, שלא חשש כנשיא להבהיר מעל במות אירופיות כי אין תקומה לתהליך שלום שיכלול הקמה של מדינה פלשתינית, היה גם המנהיג שקרא לסיפוח באופן הברור והמעשי ביותר, גם זאת מעל במת 'בשבע', כשאמר בריאיון לעמית סגל ב־2018: "כל חיי האמנתי שארץ ישראל היא כולה שלנו. לדעתי הפתרון היחידי הוא קיר הברזל, ואני מאמין באמונה שלמה שימין זו דמוקרטיה יותר מכל דבר אחר. ידע כל אדם שאם מחילים את הריבונות על כל הארץ, כל הערבים שגרים באותם שטחים חייבים לקבל את זכויות האזרח של אזרחי ישראל".

נדמה שמול העשייה המוגברת של הנשיא לקידום הקשר בין השבטים והעמידה החוזרת ונשנית שלו על השותפות כמפתח לחיים פה, נדחקו ההבנות הבסיסיות שאותן נשא כל חייו ואיתן גם המשיך בכהונתו כנשיא. כך, למשל, הוא לא חדל לרגע מלעשות נפשות למען ההתיישבות.

ריבלין היה לנשיא הראשון שתיקן ביקורי ניחומים במשפחות נפגעות טרור באשר הן. לפניו נהגו נשיאי ישראל לפקוד רק בתי משפחות חללי צה"ל, אך הוא הקפיד והגיע אל כל משפחה שאיבדה את יקיריה לטרור שפקד במיוחד את יהודה ושומרון, ולא חשש להגיע אל ביקורי התנחומים גם כשידע כי ישנו סיכוי שיינזף באותה הזדמנות על ידי תושבים על המצב הביטחוני בכבישים.

הוא גם היה לנשיא הראשון שהמשיך, כפי שנהג כל חייו, לפקוד את ההתיישבות עשרות פעמים. בארוחות הממלכתיות בבית הנשיא הוגשו יינות גוש עציון, והוא לא פסק מלהגיע ולבקר - לחנוך מוזיאון בחברון, לדאוג למצב קבר רחל ולחוות את מרכז המבקרים של שילה הקדומה. תמיד באהבה גדולה להתיישבות ולאנשיה, תמיד מקפיד לומר שאת ארץ ישראל אנחנו בונים באהבה, ולא מתוך נקמות.

ליוויתי אותו גם במאבקים אחרים שלקח על עצמו, כשקולות הנהגה רבים העדיפו לשתוק. בתקופתו היה בית הנשיא הבית של משפחות השבויים והנעדרים בכל מובן המילה. בית שמגיעים לבכות בו, בית שמגיעים לנוח בו, בית ששומעים בו רק את האמת, בית.

הוא לא חדל להעלות את חובת השבת הבנים מעל כל במה, בארץ ובעולם. בביקור טראמפ היה למנהיג הראשון שחשף את נשיא ארה"ב אל הסוגיה, כשהראה לו את תמונות הבנים בלשכתו. כשטס לגרמניה, צירף את משפחות גולדין ושאול לנסיעה קריטית, ופתח דלתות דיפלומטיות בכל ציר שהיה ניתן. ליבו יצא אל משפחות גולדין ושאול ותמיד ידע לנחם בחיבוק חם ואוהב.

האיש בעל הרגישות עד דמעות, מאהבה לעם ישראל, היה עבורי התזכורת הבלתי פוסקת לנס שהוא מדינת ישראל. לחובה שמוטלת עלינו לא לקבל אותה כמובנת מאליה. לרטט שבלב בכל פעם שדגל ישראל מונף לראש התורן.

לירושלים, המילה והמהות, המתווספות בכתב ידו אל כל מסמך שיוצא בחתימתו, כמו אומר לך, אבוי לך אם תשכח - ירושלים היא בירתה הנצחית והמאוחדת של עם ישראל. כמו מזכיר - לא תשכח ימיני בחתימת ידי.

אני רוצה לומר לך תודה, כבוד הנשיא, תודה מלב אוהב. אני אקח איתי את המורשת שהותרת לנו שנה אחר שנה כצידה לדרך. לא אשכח את מילותיך הברורות בכנס 'בשבע' של פברואר 2016, כשהגעת אלינו בימי ארץ מדממת טרור והזכרת:

"דורות רבים חלמו במשך אלפי שנים על השיבה לארץ, ודווקא אנו התברכנו וזכינו להיות דור התחייה. זכינו לקחת חלק בקוממיות הממלכתית של העם היהודי, היא מדינת ישראל. אתגריו הקיומיים של דור התחייה רבים וקשים. גם אם לא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, אין ספק שדורנו נאלץ לעמוד על נפשו פעמים רבות מספור. לא לנצח נחיה על חרבנו, אבל לנצח נצטרך לחיות עם חרבנו, ועלינו להיות נכונים ומוכנים להגן על המפעל הציוני ועל ארץ ישראל".

צאתך לשלום, כבודו.

הכותב הוא יושב ראש קבוצת 'בשבע'