מפוררים את החוקים

חשיפה: כך מצפצף המינהל האזרחי על החוק ועל צווי בית המשפט לטובת יזמי המחצבות הפלשתיניים, שממשיכים לעבוד באין מפריע

יוני רוטנברג , כ"ג בסיון תשפ"א | עודכן: 16:18

מפוררים את החוקים-ערוץ 7
למרות צו בית המשפט לאכוף את החוק, העבודות נמשכות ביתר שאת. מחצבת בית פג'אר
צילום: תנועת רגבים

"ישנם נבחרי ציבור המרשים לעצמם לקרוא לאי כיבוד ואי ציות לפסקי דין שאינם לרוחם", שילהבה נשיאת העליון אסתר חיות את הקהל האוהד בכנס לשכת עורכי הדין באילת השבוע.

"בקריאות חסרות האחריות האלה טמונה סכנה גדולה אשר חשוב להתריע מפניה, ולומר באופן הברור ביותר – החתירה תחת הלגיטימיות של פסקי הדין חותרת תחת עקרון שלטון החוק, ומכאן ועד אנרכיה קצר המרחק".

הקהל המכובד מחא כפיים בהתלהבות רבה. הרמיזה היתה מובנת מאליה, כל הנוכחים חיברו את הדברים להנחיה שהעביר מוקדם יותר יו"ר הכנסת יריב לוין ליועמ"שית הכנסת, שלא לבקש דיון נוסף בעתירה על חוק יסוד משק המדינה כדי לא לתת לגיטימציה לפסק הדין. הצעד הקלוש והסמלי הזה זעזע את אנשי שלטון החוק, מה שלא ניתן לומר על הפרה בוטה ומתמשכת – כולל ברגעים בהם אתם קוראים את השורות שלפניכם – שמפרים המנהל האזרחי ומשרד הביטחון שני פסקי דין מפורשים של בית המשפט.

בעיית המחצבות הפיראטיות ביהודה ושומרון היא כבר חדשות ישנות. לפני מספר חודשים הבאנו כאן דו"ח חמור של הפורום לישראל ירוקה על התעצמות התופעה והנזקים הסביבתיים והביטחוניים שכרוכים בה. עתה אנחנו חושפים את אזלת היד המכוונת של המנהל האזרחי ורשויות האכיפה בשתיים מהמחצבות הגדולות באזור, תוך רמיסת צווי בית משפט והעלמת עין לטובת גורמים פלשתיניים שהמערכת חפצה ביקרם.

המשך חציבה בקצב מבהיל

מחצבת בית פג'אר נחשבת למחצבה הגדולה ביותר באזור יהודה ושומרון. שטחי הכרייה שלה מתחלקים בין אזורי B ו-C, כאשר גם השטחים שתחת שליטה ישראלית אינם מחזיקים בתכניות ברות תוקף והם יושבים על אדמות מדינה. בשנת 2012 עתרה עמותת רגבים לבית המשפט העליון נגד המנהל האזרחי ומשרד הביטחון, על מנת שיסבירו מדוע אינם אוכפים את החוק במחצבה. נכון לאותם ימים, הציגו באי כח המדינה עדויות לאכיפה שאמנם לא מיגרה את העבודות לחלוטין, כפי שהודו, אך מיעטו אותן בכמות מספקת. בית המשפט דחה את העתירה, אך התנה זאת בכך שהאכיפה תימשך לכל הפחות באותה רמה.

השנים חלפו, וכמובן שהאכיפה – שגם כך לא היתה הרמטית – פשוט נעלמה. 'רגבים' שבה ועתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בסוף השנה שעברה, כאשר הפעם המשיבים אפילו לא טרחו לייצר מצג של אכיפה. כל הצדדים הודו שהחל משנת 2016 לא היתה אכיפה במתחם, והעבודות אכלו במרץ את אדמות המדינה. "בארבע וחצי השנים האחרונות לא נעשה דבר", נזף השופט עודד שחם בנציגי המדינה. "במינימום הסבר לזה לא ראיתי. גם אם אניח שמנסים לקדם, המינימום שצריך לצפות לו הוא חזרה לדפוסי הפעולה שלפני 2016".

נציגי המדינה מיהרו להשיב שכך אכן יעשו, והאכיפה תשוב לרמה שבה פעלה בשנים 2012-2016. השופט שחם, מלומד במריחות, לא הסתפק באמירה הערטילאית וקבע בפסק הדין שלהתחייבות של באי כח המדינה יהיה תוקף של צו בית משפט לכל דבר ועניין. מה רבה היתה התמיהה, כאשר סיירי השטח של רגבים זיהו בשטח המחצבה ארבעה חודשים מאוחר יותר עסקים כרגיל, שלא לומר עסקים בקצב מוגבר.

"עד מועד זה לא רק שלא ננקטו על ידיכם כל פעולות אכיפה משמעותיות בשטח, אלא שהעבריינים מנצלים את אוזלת ידן של רשויות האכיפה במקום וממשיכים ביתר שאת בביצוע עבודות החציבה הבלתי חוקיות, תוך השתלטות והתרחבות ניכרת ונוספת לאדמות מדינה נוספות", כתב עורך הדין אבי סגל, המייצג את רגבים, במכתב התראה ששלח לשר הביטחון וראש המנהל האזרחי. תצלומי אוויר שהפיקו אנשי רגבים בהפרש של כמה חודשים גילו חציבה של שטחים חדשים בקצב מבהיל. בנוסף, באותו יום אקראי בו בוצע תצלום האוויר, נמצאו בשטח המחצבה לא פחות מ-79 כלים, בהם באגרים, משאיות, טנדרים ושופלים.

נכון למועד כתיבת שורות אלה, לא קיבלו בתנועת רגבים תשובה מספקת, וגם לא נרשמה אכיפה משמעותית יותר במתחם. הפרת צו בית משפט, מסתבר, הוא עניין גמיש – תלוי מאוד למי הוא הוצא ובאיזה עניין.

הדרך הציבורית נחסמה

בגזרה צפונית יותר, מזרח בנימין, מצליחה מחצבה אחת לעורר סביבה מהומה באופן קבוע כבר כמה שנים. מוסטפא טריפי, יזם פלשתיני עתיר ממון וקשרים, החל לחצוב בשנת 2015 סמוך לישוב עפרה ולכפרים ביתין ודיר דיבוואן. המחצבה שלו פעלה, כנהוג באזור, ללא תכניות מופקדות ואישורים. אלא שאצל טריפי אירע טוויסט מעניין, ספק אם מקרי. השטח שרכש בשנות ה-90 ישב על שטחי C, ודרש תכניות ואישורים מהמנהל האזרחי. טריפי אכן התחיל בהליכים כאלה מול המנהל, אך בשנת 2000 העביר באורח פלא הסדר מדיני שנקבע במסגרת הסכמי אוסלו את השטח לשליטה אזרחית פלשתינית. הפלא, אם תהיתם, הוא היותו של טריפי אחיו של השר לעניינים אזרחיים באותם ימים ברשות הפלשתינית, ג'מאל טריפי, וגיסו של מחליפו בתפקיד חוסיין א-שייח'. וזה עוד בלי שהזכרנו את הקשר לבן הדוד זכריה מצלח, סגן ראש הביטחון המסכל ומפקד המודיעין הצבאי הפלשתיני.

השאלה היחידה שנותרה היא הדרך שמובילה אל אותה מחצבה. באופן פשוט, היות והמחצבה אינה בשטח שבשליטה ישראלית, אין זה מעניינה של המדינה לדאוג לטריפי לדרכי גישה וחיבור לצירים מרכזיים. אלא שכשמדובר בטריפי המצב שונה. למרות שהמחצבה נמצאת תחת שליטת הרשות, התחייבו במנהל האזרחי לטריפי כבר בראשית שנות האלפיים שיאפשרו לו גישה לציר 60 המרכזי. בשנת 2015 גם ביצעו את ההתחייבות והתירו לו לבנות אי תנועה וחיבור לציר שיוביל את המשאיות והכלים הכבדים אל עבר יעדי החלוקה. קבוצת תושבים מהאזור שעתרה בסיוע רגבים שמעה מפי המנהל האזרחי הודאה שהחיבור נעשה ללא היתר ותכניות, אך נטען כי הוא ב"תהליכי הסדרה".

לשביל המחבר בין המחצבה לכביש, שעובר בשטח C, נמצא פתרון משפטי אחר. הוא נסלל על תוואי של "מטרוקה" – דרך חקלאית עתיקה שעוברת בין החלקות הפרטיות ומופקעת לטובת שימוש הכלל – ומשכך יכול גם טריפי להשתמש בו לצורך משאיותיו. בג"ץ קיבל אז את עמדת המדינה ודחה את העתירה, אך התנה זאת בשני תנאים: שהדרך לא תורחב ותפלוש לשטחים פרטיים, ושלא תיחסם לתנועת כלל הציבור כפי היעוד המקורי שלה כ"מטרוקה".

"לפני מספר שבועות אני מסייר בגזרה, ומחליט להיכנס לאזור של טריפי", מספר בעז מלט, רכז שטח ברגבים. "אחרי כמה מאות מטרים שאני נוסע על השביל, אני רואה שער ברזל צהוב עם בטונדות, ומעליו מצלמות". על השער כיתוב בעברית ומספר טלפון, כביכול על מנת לאפשר פתיחה לנוסעים. מלט החליט לתת עוד צ'אנס. "אני מתקשר, ועונה לי איש של טריפי, אולי אפילו ישראלי כי לא היה לו מבטא. הוא שאל מה אני צריך, ועניתי שאני מטייל באזור. התשובה שלו היתה ברורה: 'רק מי ששייך למחצבה נכנס'".

מלט מתאר גם את השביל שמוביל אל המחצבה, שאולי יותר נכון לכנותו כביש רחב ידיים. "חלקים נרחבים ממנו סלולים, ולכל האורך יכולות לעבור ברווח שתי משאיות סמי-טריילר בשני נתיבים. זה בהכרח לא על התוואי של המטרוקה, שזו דרך חקלאית ישנה וצרה".

פליטת הפה שנעלה את הדיון

הדובדבן שבקצפת בחוכא ואטלולא שעושה טריפי מהחוק במדינת ישראל, התגלה דרך פליטת פה של נציג המנהל האזרחי. באמצע שנת 2018 פורסמה לצורך התנגדויות תכנית חריגה ביותר. אחרי 54 שנים ומאבקים עיקשים על הכרה, הושלמה כתיבת תכנית בת שני שלבים להקמת מחלף על ציר 60. אמנם כבר הוקם אחד כזה בסמוך לישוב אדם, אבל כאן מדובר על פרויקט בלב השטח שבמחלוקת, ומדובר בפריצת דרך של ממש. נציגי רגבים והפורום לישראל ירוקה נכנסו לעובי הקורה, ומה שגילו בתוך אותה תכנית הותיר אותם פעורי פה.

"זה דבר הזוי מאין כמותו", אומר עו"ד אבי סגל, "לכל אורך ציר 60, כולל צמתים מסוכנות שגבו חיי אדם כמו גבעת אסף ועפרה, לא עלה על דעת המדינה להקים מחלף. המקום היחיד שהדבר אושר זה בחיבור של מחצבת טריפי לציר 60, כדי שהמשאיות שלו יוכלו לצאת לשני הכיוונים בלי הפרעה. כבר בנו לו מפרידן, ורוצים לעבור לבניית המחלף. המדינה עושה כל מה שהיא יכולה כדי לסייע לו על חשבון התושבים שלה".

והתמיהה גדולה אפילו יותר. התכנית שהוצגה עטופה בשלב ב' חינני שמחבר את תושבי ביתין לציר 60 באמצעות המחלף, אולם בפועל השלב הזה כלל לא הוגש וכנראה שגם לא יוגש, והתכנית היחידה שמקודמת היא שלב א' – מחלף שהתועלת היחידה שלו ללא ספק היא עבור משאיות היוצאות ממחצבת טריפי.

עו"ד סגל ונציג הפורום לישראל ירוקה הגיעו לדיון בוועדת המשנה להתנגדויות במועצת התכנון העליונה ליו"ש, והעלו את ההתנגדויות המנומקות. מהפרוטוקול שהגיע לידינו, ניכר כי לנציגי המנהל והחברה המתכננת לא היה קל באותו דיון. אנשי הפורום לישראל ירוקה ורגבים הטיחו בהם טענות על כך שיש פה עבירות על מנהל התקין, ששלב ב' הוא פיברוק ושמדובר בפתח לעבירות בניה כמעט בהכרח. כנראה שבשלב הזה הלחץ על נציג קמ"ט אפוטרופוס במנהל האזרחי גבר, וברגע של חוסר תשומת לב הוא פלט: "את מי משרתת המחצבה? למי הוא מוכר את כל החומר? למדינת ישראל!".

"באותו רגע יצא המרצע מן השק", אומר עו"ד סגל. "מאחורי הקלעים הסיפור הוא שאדון טריפי מספק אבן לנמל החדש שנבנה באשדוד. לכן המדינה החליטה שהיא עושה כל מה שהיא יכולה כדי לסייע לו. יש כאן מניעים לא ענייניים בהתנהלות המדינה". מאותו רגע נאלם נציג המנהל האזרחי והוא נמנע מלהשיב לטענות הללו של המתנגדים. על פי התיעוד בפרוטוקול, תוך זמן קצר ננעל הדיון ונקבע כי החלטה תתקבל במועד אחר.

הדברים של סגל לגבי הקשר לנמל הדרום החדש שנבנה באשדוד נאמרו על פי "רמזים ופליטות פה", כלשונו, ששמע מאנשי המנהל האזרחי ומטריפי עצמו במהלך הדיונים. על פי פרסום של חברת נמלי ישראל, לצורך הפרויקט השאפתני באשדוד יידרשו שבעה מיליון טונות של אבן מחצבה. ניסינו לברר עם החברה האם טריפי הוא זה שמספק לה את האבן, אך נענינו שהבניה בפועל הוצאה למכרז שבו זכתה חברת PMEC הסינית. פנינו לנציג החברה בארץ עם אותה שאלה, אך הוא השיב שהחברה לא נוהגת לפרט את שמות הספקים והלקוחות שעובדים עימה.

למרות בקשות חוזרות ונשנות, במינהל האזרחי בחרו שלא להגיב לטענות שהובאו בכתבה.