חשוף בצריח

הוא רבש"ץ כבר 11 שנים, לוחם פעיל במילואים ומתנדב במשטרה, אבל כשפגש במחבל חמוש בסכין השבוע בחבל שלום, נאלץ אנדריי דוסטוב לעצור אותו בידיים חשופות

חגית רוזנבאום , כ"ג בסיון תשפ"א

חשוף בצריח-ערוץ 7
דוסטוב (שני מימין) מקבל תעודת הוקרה מ'רגבים', השבוע
צילום: תנועת רגבים

ביום ראשון בלילה התקבלה קריאה בקבוצת הרבש"צים בחבל שלום. אישה באחד היישובים זיהתה דמות חשודה על השביל, ורכז הביטחון היישובי ביקש ממי שבאזור להגיע ולבדוק במה מדובר. אנדריי דוסטוב, רבש"ץ היישוב אבשלום שבחבל, לא חשב פעמיים. הוא טס אל הרכב ותוך דקות הגיע לזירה. הפרט הקטן והמטריד, שהוא אינו נושא נשק זה שנה בשל התנהלות שערורייתית של המשטרה, לא היה פקטור מבחינתו בשאלה אם להגיע לאירוע שעלול להכניס אותו לסכנת חיים. כשהוא חמוש רק בשרירי ידיו, התקרב דוסטוב ברכבו לבחור החשוד ושאל אותו לפשר מעשיו במקום ובשעה האלו. החשוד עשה עצמו כחירש שאינו מבין את הנאמר אליו, אבל דוסטוב לא ויתר. הוא אומנם חשב שמדובר לכל היותר בבדואי שעובד באזור, אבל דרש ממנו לעלות לרכבו כדי לבדוק את זהותו בתחנה הקרובה. החשוד, שהדלת כבר נפתחה לעברו והבין שעליו לעלות לרכב, החל להתקדם פנימה כשהוא משדר לחץ.

"הוא התכופף, חשבתי שהוא עולה לרכב", משחזר דוסטוב את רגעי האימה הבלתי צפויים, "פתאום, בלי ששמתי לב, הוא מניף סכין ענק ישר לעבר הפנים שלי. באינסטינקט כיסיתי את הפנים עם היד, והיא נדקרה". המחבל לא ויתר וניסה בכל כוחו להמשיך בניסיון הרצח. כאמור, הודות למשטרת ישראל, דוסטוב, המשמש כבר 11 שנה כרבש"ץ מוערך, נאלץ להילחם על חייו מול מחבל חמוש בסכין בידיים חשופות, וזה בדיוק מה שהוא עשה. המחבל שלף סכין נוספת, ודוסטוב החל להכות על ראשו באגרופים, באין אמצעי התגוננות אחר. "היה לי מזל שאני יותר חזק ממנו. הוא ניסה להכניס לי את הסכין השנייה בבטן. הבנתי שאני לא יכול לשחרר אותו, הצמדתי אותו לכיסא ונתתי לו אגרופים. הוא הבין שהוא לא יכול וניסה לברוח. נתתי לו בעיטה והוא עף מהאוטו".

ממול נעצרו רכבי תושבים שלא הבינו את המתרחש, ודוסטוב יצא מהרכב כדי להזהיר אותם מפני מחבל חמוש בשני סכינים שמסתובב חופשי. "רצתי וצעקתי 'מחבל, מחבל'. הוא התחיל לרוץ לכיוון מושב יתד הסמוך", משחזר דוסטוב את הטרגדיה שהייתה עלולה לקרות. רכב צבאי שעבר על הכביש לא שמע את קריאותיו של הרבש"ץ, ובינתיים המחבל ניסה לתקוף רבש"ץ נוסף שהגיע למקום. הלה נטרל אותו באמצעות ירי לכיוון הרגליים, ורק אז, כשהמחבל התמוטט בעקבות פעילותם הנחושה של הרבש"צים, הגיעו לזירה כוחות ביטחון מתוגברים לסיים את הטיפול באירוע.

"ליד הכביש שבו קרה הפיגוע הזה צועדים מדי ערב בשעות האלה חבורות של צעירים מהיישובים הסמוכים, עושים ריצות והליכות. בזמן כזה יש שם הרבה אנשים. אם המחבל היה רואה שם מישהו - הוא היה חותך אותו. זה לא ייאמן שהייתי בסיטואציה הזו בלי נשק, הייתי יכול לגמור הכול אחרת בלי שיסתכנו חיי תושבים", מסכם דוסטוב בתסכול את שאירע, "המחבל עבר את הגדר, יצא מרפיח לשטח ישראל, שום מצלמות או סיורים של צה"ל לא קלטו אותו, רק אנחנו עצרנו אותו. אם לא היינו קופצים למקום מיד, המחבל היה יכול להיכנס לבית עם משפחה וילדים, עם שני סכינים. אני לא רוצה לחשוב איך זה היה נגמר", הוא עדיין מזועזע מהמחשבה.

מילה של עבריין מורשע

האירוע הזה הביא לשיא את האבסורד - שהתברר כמסכן חיים של ממש - בהתנהלותה של משטרת ישראל בתחום החרמות הנשק בפרט ובביורוקרטיה כושלת בכלל. העיתונאים והמצלמות הקיפו השבוע את דוסטוב וחברו, רכזי הביטחון שעשו את עבודתם שנה תמימה בידיים ריקות, כשבמהלך בזק לא מאוד מפתיע של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, קיבלו הודעה שנשקם יוחזר אליהם באופן מיידי. אבל אלמלא העיתוי שבו בחר המחבל העזתי לחדור לשטח ישראל, סיפורם של השניים היה ממשיך להיגרר עד אינסוף תוך התעלמות תקשורתית ומשטרתית.

הפעם, יש להדגיש, לא מדובר בהתעללות מוכרת של המשטרה במתנחלים, בחובשי כיפות או באנשי ימין מובהקים. המשטרה בחרה לנטוש את הטובים שבאנשיה: דוסטוב הוא לא רק רבש"ץ שזכה בהצטיינות על פועלו, אלא גם מתנדב מסור במשך שנים רבות במשטרה, הזקוקה לכוח אדם במרחבי הנגב הפרועים. היא לא העניקה לו אפילו גרם של גיבוי מול המערכות שמולן נאלץ להתמודד, והייתה מוכנה לסכן את חייו ואת חיי האזרחים שעליהם הוא מופקד בהחלטה הגורפת להחרים את נשקו - האישי והצבאי - עד לסיום החקירה המופרכת בעניינו, ולמעשה להותיר את האחראי על הביטחון ללא שום אמצעי להגנה עצמית.

נחזור שנה לאחור, אל ימי הסגר הראשון וההדוק של הקורונה. דוסטוב וחברו ברט איזקסון, רבש"ץ היישוב הסמוך שדה ניצן, יוצאים לסיור כמתנדבי המשטרה באזור צאלים מטעם תחנת המשטרה באופקים. המשטרה סובלת ממחסור בכוח אדם וזקוקה לעזרת המתנדבים הללו באכיפת מגבלות הקורונה וגם עבירות שבשגרה. דוסטוב מזכיר את המציאות הפראית בכבישי הנגב, שבהם בדואים מיידים אבנים ומשתוללים, ומבצעים גם עבירות 'קלות' יותר של פשיעה חקלאית. השניים מזהים רכב חשוד שיוצא משטחי האש בצאלים ומורים לו לעצור. הקצין הממונה כותב לבדואים הנוהגים ברכב שני דו"חות בגין הפרת הסגר ודו"ח נוסף על אי־תקינות הרכב. הבדואים מתחילים לקלל ולאיים בנוסח "אנחנו נראה לכם, זה לא השטח שלכם, עופו מפה". הם לא הסתפקו בזאת, והזעיקו תגבורת, שכללה עוד כמאה בדואים שהגיעו עם רכביהם ואיימו על הצוות המשטרתי באופן דומה. דוסטוב וחבריו חזרו לרכב ועזבו את המקום, כשמבחינתם האירוע נותר מאחוריהם, עם הדי הקללות שנשמעו ברקע.

שבועיים לאחר מכן הגיעה השיחה ממשטרת אופקים, שדרשה ממנו ומחברו להחזיר את נשקם האישי. אחרי שעתיים קצין ההגמ"ר הממונה עליהם בצבא בתפקידם כרכזי ביטחון מורה להם להפקיד גם את הנשק הצבאי, שאיתו הם עובדים בשוטף בתפקיד הביטחוני. "הייתי בהלם, הנשק הוא העבודה שלי! איך אני יכול לעשות את העבודה בלי נשק?", משחזר דוסטוב, "לא הבנתי מה קורה פה". תוך זמן קצר התבררו הדברים ממכתב שהגיע מטעם עורך דינו של הבדואי שקיבל את הדו"ח. "הוא כתב שם ערמה של שקרים, שדרכנו את הנשק וכיוונו לו לראש. אם חצי מזה היה נכון הוא היה צריך כבר להיות בבית החולים". המתלונן, אגב, הוא בעצמו עבריין שנכנס לכלא ויצא ממנו כמה פעמים בגלל עבירות חמורות. אבל כל זה לא הפריע למשטרה לבדוק את התלונה לעומק עד כדי ההחלטה הדרקונית של החרמת נשק מאנשי הביטחון השוטף.

"לא אמשיך להתנדב במשטרה"

במשך שנה תמימה נאלצו דוסטוב וחברו לתפקד כרכזי ביטחון ללא נשק. "זו הייתה בושה. הייתי נוסע עם אלת בייסבול באוטו למשימות אבטחה, שיהיה לי לפחות משהו", מתאר דוסטוב בגיחוך מריר את מצבו. התושבים, שכיבדו והעריכו אותו, הותירו אותו בתפקיד על אף שיכולותיו ללא נשק היו אפסיות. "באנו לתחנת המשטרה כמה פעמים, הם אמרו שאין להם מה לעשות וזה תלוי במח"ש. הגעתי לחקירה במח"ש, ושם השפילו אותי כאילו אני עבריין ושקרן. הרגשתי כאילו מכרתי סמים או הרגתי מישהו", מתאר דוסטוב את דרך החתחתים שהעבירה אותו המשטרה מאז. "לא ידענו מה יהיה, חששתי שאאבד את מקום העבודה שלי. אחרי חצי שנה מח"ש הודיעה שהחקירה עוברת למחוז דרום, וזה נמשך ונמשך. פנינו לקב"ט המועצה שיעזור לנו, אין לי כסף לעורך דין, אין לי עורך דין. הרי הייתי בתפקיד באותו זמן, היינו עם תעודת שוטר!", הוא קובל.

מספר חודשים לאחר תחילת החקירה התייצבה תנועת 'רגבים' לעזרתם של שני הרבש"צים שנזנחו לאנחות. התנועה העניקה לשניים סיוע משפטי והגישה ערעור למשטרה על ההחלטה נגדם. לפני שבוע וחצי התקבלה הודעה מטעם המשרד לביטחון הפנים, שלפיה הערעור נדחה והנשקים לא יוחזרו, שכן החוקר הממונה טוען כי השניים "מסוכנים לציבור", לא פחות. כאמור, מזלם הטוב של השניים היה לא אחר מאשר ניסיון החדירה והפיגוע מעזה. יום למחרת הפיגוע התקבלה הודעה מהמשטרה כי התיק שנפתח נגד השניים במח"ש נסגר מחוסר אשמה. אגב, התאריך שהיה נקוב בהודעת מח"ש היה חודש מוקדם יותר. לאף אחד כנראה לא בער להודיע לרבש"צים על סגירת התיק, ובטח שלא לדאוג שיוכלו לשוב לעבודה ביטחונית סדירה כשבידיהם הנשק שמגיע להם כדין. רק לאחר הפיגוע מיהר השר הממונה אוחנה להודיע כי נשקם של השניים יוחזר.

"הקלות שבה משטרת ישראל מחרימה נשק, ועוד בגין תלונות שווא, יוצרת מציאות מופרכת לחלוטין", מסכם את הפרשה דובר תנועת 'רגבים', אברהם בנימין. "קצין המשטרה שבדק את התלונה נגד השניים היה יכול לראות מיד שהמתלונן הוא בעל עבר פלילי ולייחס לתלונה משקל אפסי. לקחו שני אנשים שכל עיסוקם הוא ביטחון, ובגין תלונה כזו החרימו להם את הנשק". האבסורד, מוסיף בנימין, הוא שבשנה האחרונה המשיכו השניים להתנדב במשטרה, חתמו על הנשק שקיבלו לצורך המשמרת והפקידו אותו בסופה, מה שמלמד כי מסוכנותם כנראה אינה מן החמורות. השניים גם גויסו בצו 8 למבצע 'שומר חומות' וחתמו על נשק שקיבלו מצה"ל. "יש כאן ביורוקרטיה מופרעת וזה יכול היה להיגמר באסון", הוא מתריע. ב'רגבים' מתכוונים להגיש תביעה אזרחית בפרשה, שמבחינתם המילה האחרונה בה עוד לא נאמרה.

ומה עם דוסטוב? הוא צפוי לקבל את נשקו בחזרה, אבל האמון שלו במשטרה כבר לא יחזור. "הייתי חלק מהמשטרה, כיבדתי ואהבתי אותה. אבל לצערי מהיום ואילך אני מפסיק להתנדב במשטרה, ואני מעריך שזה יקרה גם לחברים נוספים. הבנו שאין לנו שום גב מהם, שום תמיכה. אף אחד לא התקשר אלינו, היינו צריכים לטפל לבד בתיקים נגדנו. לא אמשיך להתנדב במשטרה".

לתגובות: Hagitr72@gmail.com