ממשלה רעה ורעועה

הציר שסביבו מוקמת קואליציית בנט-לפיד הוא עסקה מלוכלכת שבמסגרתה ראש מפלגה קטנה מהמחנה הלאומי זוכה בראשות הממשלה בתמורה למסירת ראשו הפוליטי של מנהיג המחנה שלו. ברגע שהמטרה תושג, הקואליציה תתחיל להתפורר

עמנואל שילה , כ"ג בסיון תשפ"א

ממשלה רעה ורעועה-ערוץ 7
נפתלי בנט עם שותפתו החדשה מרב מיכאלי, השבוע בכנסת
צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90

1

אסור להרים ידיים ולהתייאש. הטור הזה נכתב ביום רביעי, לאחר שכבר נודע שיצחק הרצוג הוא נשיא ישראל הבא, אך עדיין לא ידוע אם יאיר לפיד יצליח להודיע לנשיא היוצא רובי ריבלין שעלה בידו להרכיב ממשלה. כך או אחרת, המאמץ להקמת ממשלת השמאל בראשות בנט ולפיד טרם הוכתר בהצלחה, והמאמץ למניעת הקמתה עוד לא נכשל סופית. גם אם בעת שאתם קוראים את הטור הזה כבר הודיע לפיד לנשיא שיש לו ממשלה, זה עדיין לא מבטיח לו רוב בכנסת בעת הצגתה.

כבר היו דברים מעולם. בימי "התרגיל המסריח" בשנת 1990 הודיע שמעון פרס לנשיא דאז חיים הרצוג, אביו של הנשיא הנבחר החדש, שעלה בידו להרכיב ממשלה. אבל בבוקרו של היום המיועד לאישור הממשלה בכנסת, התברר שחברי הכנסת אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי לא הגיעו להצבעה, ופרס נחל ביזיון ומפח נפש.

מה שקרה לשמעון פרס יכול לקרות גם ללפיד ובנט. התרגיל של בנט ולפיד מסריח לא פחות, ולכן ראוי להסתיים בכישלון לא פחות מהדהד. המאבק להפלת ממשלת בנט ולפיד צריך להיערך עוד לפני שקמה, ואולי עוד יסכל את הקמתה. בשבוע הבא חייבות להתקיים הפגנות גדולות שאולי יקלפו מעט מאטימות הלב שמגלים אנשי ימינה מול זעקת המצביעים המרומים שנתנו להם את קולם. אבל גם אם תקום בסוף הממשלה הרעה והרעועה הזאת, היא תישען על רוב קואליציוני דחוק, פריך ושברירי. הגורם המלכד המכונן שלה - שנאת נתניהו והשאיפה העזה להדחתו מעל לכל שיקול אחר, ילך וייחלש מרגע שהמטרה תושג. חילוקי הדעות התהומיים בין מרכיבי הקואליציה יצוצו מחדש מתחת לשטיח, והממשלה תהיה מועדת לנפילה כמעט מרגע הקמתה. אם ישכילו אנשי הליכוד, הציונות הדתית והמפלגות החרדיות לשמור על חזית מאוחדת, יש להם סיכוי לא רע להפיל את ממשלת הטלאים המחוברים בתפרים גסים ולחזור לשלטון תוך שנה, מקסימום שנתיים. אם יעסקו בקטטות והאשמות הדדיות, זה עלול לקחת הרבה יותר זמן.

2

המכנה המשותף לרוב המשתתפים בקואליציה הזאת הוא מכירת הערכים שלהם. בין המפלגות משני קצות המפה הפוליטית המרכיבות אותה פעורה תהום אידיאולוגית. רק שנאת נתניהו והשאיפה להפלתו מצליחה לגשר על פני התהום הזאת, בתוספת תאוות השררה והשלטון. כדי להשיג את המטרה הזאת הסכימו השותפים משני הצדדים לחצות קווים אידיאולוגיים שהם עצמם שרטטו באדום בוהק.

השאיפה היוקדת להפלת נתניהו גרמה לגדעון סער להפר את הבטחותיו לבוחר שלא להעניק ליאיר לפיד את ראשות הממשלה, ושלא לשתף בקואליציה את מנסור עבאס ומפלגתו רע"מ. סער מיועד לכהן כשר המשפטים, אבל המבנה הפריטטי של הממשלה וההתחייבות לעשות הכול בהסכמה ימנעו ממנו לקיים את הבטחותיו לבוחר ולבצע רפורמות מקיפות במערכת המשפט. סער ואלקין, שעמדותיהם עד כה מיקמו אותם מימין לנתניהו, נותנים את ידם להקמת ממשלה שמקווי היסוד שלה הוסרו עקרונות לאומיים בסיסיים שנכתבו בהסכמים קואליציוניים בעבר, העיקר שהשותף מרע"מ לא יכעס. . באין הסבר מתקבל על הדעת לפניית הפרסה האידיאולוגית הזאת, אין זה פלא שסער ואלקין וחבריהם מעדיפים לא להתראיין כדי שלא יצטרכו להסביר.

3

ולא רק אנשי הימין, גם אנשי השמאל בממשלה מוכרים את נשמתם ואת הערכים המוטעים שעליהם הם נאבקים כבר שנים בחירוף נפש. כדי להסתדר עם בנט וסער, מפלגות השמאל מוותרות על עקירת יישובים ועל קידום חזון שתי המדינות. וכדי לא להרגיז את השותף האסלאמי, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ מוכנים אפילו להימנע מהעברת חוקים לטובת קהילת הגאווה. את אחיהם היהודים שמבקשים לשמור על ערכי המשפחה המסורתית היהודית הם יוקיעו כהומופובים חשוכים, ולא יגלו כלפיהם שמץ של התחשבות. אבל בשביל להסתדר עם מנסור עבאס ולהעיף את ביבי הם יפקירו גם את הלהט"בים, כי המטרה הנעלה של הפלת נתניהו מקדשת כל אמצעי. והם לא מתביישים לכנות את ממשלת ההדרה והשנאה הזאת בשם היפה 'ממשלת אחדות'.

על מכירת הערכים של אביגדור ליברמן אין צורך להרחיב. הפוליטיקאי הציני הזה ויתר על ערכיו כבר מזמן, ומחליף את האידיאולוגיה שלו בהתאם לצרכיו האלקטוראליים המתחלפים. מי היה מאמין שליברמן טורף הערבים, האיש שרץ בעבר לבחירות עם קמפיין אנטי-ערבי שסיסמתו "בלי נאמנות – אין אזרחות", ייתן את ידו להענקת אדמות הנגב לעבריינים בדואים כאתנן פוליטי למפלגה אסלאמית אנטי-ציונית. צחוק עשו לנו אלה שסופרים אותו כימני, כדי לטעון שבממשלה הזאת יש לא פחות ימניים משהיו בממשלה הקודמת. האמת היא שמדובר בממשלת שמאל עם כמה עלי תאנה ימניים. 12 הח"כים מימינה ותקווה חדשה הם מיעוט קטן מול הח"כים של יש עתיד, כחול לבן, העבודה, מרץ ורע"מ שנעים בין שמאל מתון לשמאל קיצוני ואנטי-ציוני.

4

בנסיבות הנוכחיות, ראש ממשלה ראשון עם כיפה סרוגה הוא סיבה לבושה ולא לגאווה. הנכונות של נפתלי בנט לרמות את בוחריו ולבגוד בערכיו רק כדי להגשים את משאת נפשו ולכבוש את כס ראש הממשלה, מביישת את כל מי שתמך בו לאורך דרכו הפוליטית.

כמה היינו גאים בנפתלי בנט אילו היה נשאר נאמן לערכי הלאומיות, ההתיישבות והיהדות ועם הדגלים הללו מצליח להשיג תמיכה רחבה בציבור ולבסס לעצמו ולימין כולו מפלגה גדולה שראויה להיות ממשלת שלטון. יכולנו להסתפק גם בפחות מזה ולשאוב סיפוק מבנט או מאלקין אילו היו מצליחים, על בסיס כישוריהם האישיים, להיבחר להנהגת מפלגת שלטון ימנית מתונה ולהגיע לראשות הממשלה עם הכיפה שלראשם. במקום זאת, בנט מגיע לראשות הממשלה בזכות נכונותו להשליך את הערכים שבשמם ולמענם נכנס למערכת הפוליטית.

תחילה הוא ביקש להצדיק את הורדת הדגלים האידיאולוגיים לצורך גריפת מנדטים בשם דחיפות הטיפול במגפת הקורונה והמצוקה הכלכלית שבעקבותיה. כשהנושא הפך ללא רלוונטי, בעיקר בזכות מבצע החיסונים שהוביל נתניהו והעביר את מגפת הקורונה מן הארץ, בנט מצא לו צידוק אחר לזניחת האידיאולוגיה - ההכרח למנוע בחירות חמישיות. גם לאחר שיומרתו להיבחר לראשות הממשלה לא זכתה לאמון הבוחר, הוא לא חדל מלרקום תכניות עקלקלות איך להגיע לשם עם 6-7 מנדטים בלבד.

וכך, במקום לקבע את עצמו בקואליציית ימין בת 59 מנדטים, שהייתה מונעת כל ממשלה אחרת ומחייבת את סער או מישהו אחר לרדת מהעץ, בנט מיהר למצמץ ראשון ולהודיע שאם אין לימין 61 מנדטים – הוא יילך עם השמאל. למרבה הפלא, האחריות היתרה שבנט לקח על עצמו, יותר מכל מפלגה אחרת, למנוע בחירות חמישיות, סידרה לו את הקלפים באופן שבמקרה גם סלל את דרכו לראשות הממשלה.

כאשר יצביעו אנשי קואליציית הטלאים המיועדת בעד הממשלה בראשות בנט, ברור שהם יעשו זאת לא משום שהם מאמינים באיש ובדרכו וסבורים שהוא האדם הנכון להנהיג כעת את ישראל. הם יעניקו לו את ראשות הממשלה כשבידיו ששה מנדטים בלבד כשוחד פוליטי בתמורה לראשו של המנהיג הבלתי ניתן להפלה של המחנה הלאומי. . למרבה הצער זה לא המצב.

הכיפה שלראשו של בנט היא כעת לא סיבה לגאווה וסיפוק אלא סיבה לבושה. מזל שלפחות הוא הקפיד להתנער משיוכו המגזרי ולרוץ ברשימה שאינה מוגדרת כדתית. גם חבורת הח"כים שהולכת עם בנט היא שותפה מלאה לאחריות על מעשה ההונאה והבגידה האידיאולוגית המביש הזה. איילת שקד, מתן כהנא, ניר אורבך ועידית סילמן ישאו באחריות לתקדים החמור של הכשרת מנסור עבאס ולכל המעשים הרעים שיעשו אנשי השמאל בממשלה שקמה באצבעותיהם, אם חלילה תקום. נאמנות אישית למנהיג לא יכולה לפטור אדם פוליטי מלתת דין וחשבון לעצמו ולציבור על ההחלטות שלו, שהאחריות המוסרית לגביהן מוטלת עליו, ועליו בלבד. עדיין לא מאוחר להתעשת ולהתחרט.

לתגובות: eshilo777@gmail.com