יהודה ולד
יהודה ולדצילום: נתן וייל

לא קל להיות במאבק, לא כיף לצעוק ולתקוף. הרבה יותר נעים לדבר בשקט, באדיבות, להתנסח בצורה רגועה שמדברת על אחדות, על אהבת ישראל, שכל אדם נברא בצלם והכל טוב. אבל יש לנו אחריות.

השבועות האחרונים היו לא קלים, לא רצינו להיות בפוזיציה הזו ולראות את חברינו בימינה מאבדים את הדרך והכיוון. בסוף כולנו שליחי ציבור, יש ערכים מסויימים שאנו מאמינים בהם ויש ציבור גדול שנתן בנו אמון שנוביל ונקדם את אותם ערכים בכנסת ישראל.

איך אומר לנו תמיד הרב יהושע שפירא - אנחנו עובדים כולנו אצל אותו בוס - הקב"ה. אבל זה שנפתלי בנט וחבריו בימינה זנחו את אותם ערכים והלכו כנגד הבטחותיהם ורצון הציבור שלהם להקים ממשלה עם השמאל ותומכי הטרור זה מצב שהוא לדעתנו מסוכן למדינת ישראל.

האמת שגם הם עצמם מודים בזה. מתן כהנא אמר שזה לא הזמן לאידיאולוגיה, והרי אין שם חולק שהם פועלים נגד הערכים שהרימו על נס כל מערכת הבחירות. אנשי ימינה שהתעשתו אומרים זאת - כמו עמיחי שיקלי , רוני ססובר, שי מיימון, אשר כהן ועוד וכן אלפי בוחרי ימינה שמודים וזועקים שזו לא הדרך.

אבל כשהבית נשרף, כשיש אנשים בחדר והאחריות עליך- אתה צועק. לא יעזרו דיבורים נעימים, צריך לצעוק לאנשים בבית 'תצאו מהר', צריך לעצור בכח אנשים ברחוב ולבקש: לכו תביאו דליי מים. נכון שזה מלכלך וקשה ועדיף לשבת בבית על הכורסא ולראות את זה בטלוויזיה, אבל זו אחריות שלנו, זה המעשה האמיתי וזה מציל חיים.

אנחנו פועלים בשבועות האחרונים ככל יכולתינו להקים פה ממשלת ימין ולעצור את הקמת ממשלת השמאל. רוב ככל המהלכים נסתרים מעיני הציבור והתקשורת כדי שהם יצליחו. בצלאל סמוטריץ' ושאר החברים לא ישנים בלילה והופכים כל אבן מול פוליטיקאים רבים ממפלגות שונות למצוא פשרות, להביא פיתרונות ובמסירות נפש אמיתית מוותרים על כבוד, אינטרסים והצעות כדי להביא ממשלת ימין אמיתית.

וכן ניתנו הצעות משמעותיות מאוד לאנשי ימינה ותקווה חדשה, ביבי הסכים לפנות את הכסא למשך שנה וחצי, ניתנו ערבויות ותפקידים, אני יכול לומר בוודאות- יכולנו להקים פה ממשלת ימין אמיתית, וכן לא היינו הולכים לבחירות. אך לצערי נפתלי ואיילת לא רצו.

נכון, במקביל לעשייה יש צורך לגבות את המהלכים בהפעלת לחץ ציבורי ולכן אנו מעמידים עמדה צועקים ומוחים. אודה ואתוודה שבסערת הרגשות והלחצים כולנו בני אדם ולא תמיד אנחנו מדייקים בניסוחים או במילים, והיה אולי אפשר לוותר על מילה כזו או אחרת שפגעה או הייתה לא ראויה. אבל הקמת הממשלה הזו חמורה ומסוכנת הרבה יותר מאשר מילה לא במקום.

למדנו זאת מהרב קוק אוהב ישראל הגדול. יש מי שנוח להם לצייר את הרב קוק כפשרן, ליברל שהסכים להכיל הכל, שאהב את כולם בלי להעיר, שרק הוסיף טוב ולא קבל על הרע. אך מי שבאמת מכיר מעט מפועלו של הרב יודע שציור זה חוטא לאמת והרב קוק עם כל אהבתו היה לוחם גדול על ענייני הדת והמסורת ולאומיות ישראל. כמו אבא הוא ידע מתי לחבק ומתי לבקר.

בשנת תר"צ הגיעה ידיעה לרב קוק עת היה רבה הראשי של ישראל שבשדות הכפר נהלל קצרו תבואה בשבת, במכתב מרגש ששלח להם כתב: "שמועה נוראה שמעתי עליכם, שמועה שהרגיזה את כל רוחי בקרבי.. דעו לכם כי הריעותם אשר עשיתם, אתם הנכם הולכים בדרך רעה כזאת שסוף כל סוף עלולה היא להפיר את כל האחוה שבין כל קהל עם ישראל וביניכם" – במכתב זה כמו באגרות נוספות הוא כותב בצורה תקיפה עד כדי בקשת הטלת סנקציות מטעם קרן קיימת לישראל בעקבות חילול השבת שנעשה בהתיישבות הצעירה. הוא מאשים אותם בעצם המעבר על מסורת ישראל כפוגעים באחווה בעם ישראל. יש מקומות שהרב מאיים אף שהדבר יוביל למלחמת אחים.

הרב קוק לא טשטש את עמדותיו ולא התפשר על עקרונותיו, אך עם זאת העמדה התקיפה הזו הגיעה מלב אוהב כמו שסיים במכתבו: "הנני מקוה שדברי אלה היוצאים מעומק תבערת לב אח מלא אהבה... יהיו לכם למוסר... אחיכם המוכיח אתכם מתוך אהבה ומצפה לתשובתכם."

אנחנו אוהבים באמת כל יהודי. אבל כדי לתקן את המעוות ולהיות נאמנים לציבור שולחינו אנו נאלצים לעיתים לזעוק בכל הכח ובתקיפות. לעורר את הישן משנתו, להחזיר את המבולבל אל הדרך.

אנו מתפללים ליום שלא נצטרך לעשות זאת, שנוכל להמשיך לפעול בטוב ובנעימים למען עם ישראל, אבל עד אז "נאמנים פצעי אוהב", נמלא את תפקידינו באהבה ואמונה. נתפלל לקב"ה שמעשינו ימצאו חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.