תמונת השבוע של שייע דייטש: קפה של אמונה ושלום

שייע דייטש, משלוחי חב"ד במוסקבה ומנהל מרכז החסד היהודי, מספר מדי יום שישי על תמונה אחת שעשתה לו את השבוע.

תגיות: שייע דייטש
שייע דייטש , כ"ד בסיון תשפ"א

תמונת השבוע של שייע דייטש: קפה של אמונה ושלום-ערוץ 7
מטבח דירתנו
צילום: שייע דייטש

'קפה וירושלמי' הם כמקשה אחת. לא פעם, אפשר לראות יהודי ירושלמי בוהה מול צלחת גדושה במאכלים בשריים משובחים וכולו הרהורים, מחשבות וחשבונות, באם בשש השעות הקרובות הוא ירצה משום מה לשתות כוס קפה עם חלב, או אז, יוותר ללא מצפון על המעדנים הריחניים הבשריים שמולו, כדי שלא יגיע למצב שלא יוכל לשתות כוס קפה מהביל... אך ל'קפה של שבת בבוקר' יש בכל העולם היהודי דין מיוחד ומעמד מכובד משל עצמו; הייתי אומר, שאפילו טעם משובח יותר, אולי כי גם הוא זוכה ונכנס בו 'תבלין ושמו שבת'.

בשבת הקודמת, זכינו לארח את האורח הדגול המשפיע הנודע רבי חיים שלום דייטש. השכם בבוקר הוא כבר עמד על רגליו ויצא לבית הכנסת ללימוד חסידות, כהכנה לקראת התפילה. נכנסתי אל המטבח להכין קפה, ופגשתי את הרבנית האורחת. לאחר ברכת שבת שלום, תוך כדי ערבוב המים מהמחם שהועברו לכלי שלישי והוכנסו בו הקפה והחלב, נזכרתי בסיפור אותו שמעתי לפני שנים רבות, והאמת היא שכבר סיפרתי אותו בכמה הזדמנויות מתאימות. קלטתי באותה עת, כי יש לי כאן ועכשיו הזדמנות פז לאמת את הסיפור מכלי ראשון ממש. "הסיפור עם אביכם הרב אשר זאב וורנר, רבה של טבריה, על ה'קאווע' (קפה) - הוא אמיתי?" אני שואל אותה, וכמו יהודי היא עונה לי בשאלה: "איזה מהם?". "אני מכיר אחד" אני משיב, והיא מבקשת שאספר את מה שידוע לי, כשהיא מבטיחה שהיא תוסיף לי עוד סיפור מאביה הדגול, הקשור לקפה...

לאחר תפילה בקבר רבי שמעון בר יוחאי, בדרך לעלות לאוטובוס שייקח אותו מכפר מירון חזרה לביתו בעיר טבריה הסמוכה יחסית, הוא פגש מכר שהיה נראה תוהה ונבוך, ואינו יודע מה לעשות עם עצמו. בחושיו המחודדים קלט הרב, כי יש כאן צורך של עזרה מסוג שונה. הוא ניגש אליו והציע לו להתלוות אליו ולהתארח בביתו מספר ימים. האיש לא הרגיש בנוח להטריח, אך חזקה אליו בקשתו הנוספת של הרב, והוא הצטרף אליו לביתו. חדר הוקדש לו, כשהילדים בבית מתבקשים לא להפריע את מנוחתו של האורח הבלתי מוכר להם. אך לאחר יום הוא פונה אל המארח ומבקש להיפרד ממנו בשלום. לשאלתו מדוע אינו נשאר עוד מספר ימים, השיב לו האורח, כי לא נעים לו להיות נטל כשהאמא בבית אינה חשה בטוב, והבית כאן מטופל ב"ה בילדים. 'על מה אתה מדבר?' התפלא המארח, 'כולם כאן ב"ה בריאים ושלמים'. אך האורח משיב: 'ראיתיך מכין כוס קפה בבוקר ומגיש אותה אל אשתך בחדרה. הסקתי אפוא כי מצב בריאותה אינו תקין...'. הרב העלה חיוך והשיב: 'אשתי ב"ה מרגישה מצוין, אך זה מנהגי מדי בוקר, לכבד אותה ולהגיש לה כוס קפה ליד המיטה, מתוך הערכה על הטיפול בילדים בזמן שאני שוהה בתפילה ולימוד...'.

'כעת אשלים לך את הסיפור שסיפרת, אותו שמענו מהאיש עצמו, עת הגיע לנחם אותנו לאחר פטירת האב הדגול. וכך סיים האיש את סיפורו המלמד: 'אחרי ששמעתי את ההתנהגות היומית של אביכם - רב העיר, שבפשטות ואמת אמר את הדברים, הבנתי שעליי לשנות את עצמי ביחס לרעייתי. נסעתי מיד הביתה, כשאני רגוע ומכבד יותר, ומאותו יום גם אני התחלתי להכין קפה לאשתי. והדבר השפיע באופן מיידי. כבר באותו יום כשחזרתי מהתפילה, חיכתה לי לראשונה ארוחת בוקר... וכל האווירה בבית השתנתה לטובה, בזכות אותה כוס קפה...".

לאחר ברכה ולגימה ארוכה מכוס הקפה שבידי, היא המשיכה בסיפור השני אותו הבטיחה לספר: "אבי היקר, שבנוסף על העול הכבד בהנהגה הרוחנית של העיר טבריה כרב הראשי, הוא גם עמד בראש הישיבה הוותיקה 'אור תורה', ובין השאר גם דאג למלגות החודשיות לאברכים שישבו ושקדו בתורה. חודש אחד המצב היה מאד קשה, תרומות לא הגיעו, הכנסות לא היו, ובכל מקום שם ניסה להשיג הלוואה ומקור כסף, הוא נענה בשלילה. אבי התהלך מודאג, ונרדם מתוך צער. והנה בחלומו הוא מכין כוס קפה לרב הקודם של טבריה הרב משה קלירס, שמסתכל עליו ואומר לו: "דָאס אִיז קַאוֶוע?" (- "וכי זה נחשב קפה?" באידיש). הוא מכין כוס אחרת של קפה, וגם אותה דוחה הרב ושואל בתימהון: "דָאס אִיז קַאוֶוע?". הוא פונה בשלישית להכין כוס קפה, אך כשחזר עם הקפה החדש - נעלם הרב קלירס בחלום. האב מתעורר מחלומו, וחושב לעצמו מה הוא אמור לעשות? מה אמרו לו בחלום ומה ניסו לרמוז לו?

והנה לפתע הוא קלט את המסר: מרוב דאגות הוא שכח שיש אחראי לעולם הזה! הרב קלירס עורר אותו על האמונה בבורא העולם, שהרי כל יום אנו אומרים בתפילת שחרית "קווה אל ה'!", והבין אפוא את המסר כי עליו להתחזק במידת הביטחון. הוא קורא לאחותי הגדולה (היום הרבנית מרים אויערבאך שתחי', אשת רבה של טבריה הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א), ואמר לה: "בואי איתי ותראי איך שה' עוזר". שניהם ירדו לעיר התחתית, והנה מולם צועד יהודי שעוצר ליד הרב ושואל: "אולי הרב צריך איזו סכום כסף לישיבה?" הרב לא היה מופתע. התברר, כי באותם ימים עמדו האנגלים להחליף את המטבע בארץ, וכל הכסף הרב של היהודי הזה עמד לאבד את ערכו. הוא העדיף להפקיד אותם בידי רב העיר למען התלמידים היושבים ולומדים תורה, וכך להציל את ממונו. כך זכה הרב לראות את ישועת ה' כהרף עין.

באווירה כל-כך מיוחדת ומלאת נוסטלגיה, עם לימוד על אמונה ובטחון בה', מיהרתי אל בית הכנסת, לא לפני שהגשתי כוס קפה לרעייתי - כמו בכל שבת, כפי שלמדתי בבית. וכשאני חושב איזו תמונה יכולתי לצרף לטקסט זה, נזכרתי, כיצד ביקש ממני האורח הדגול בערב שבת קודש לעשות משהו לכבוד השבת, כפי שההלכה אומרת, וכפי שהגמרא מספרת על התנאים שכל אחד מהם נהג לסייע בעבודות הבית בערב השבת. 'על-פי השולחן ערוך, מספיק לעשות דבר אחד, אך מהאלטער רבי נראה, שעדיף לפחות שני דברים' - הוא נימק את בקשתו, כשהוא נעמד למלא את המחם במים, להכין תה, ולהיטיב את הנרות לרעייתו הרבנית. ותוך כדי שאני מביט מהצד, לומד, מחכים ומתפעל, אני גם מנציח את המחזה כיצד האורח הדגול עומד עם המחם תחת הברז, עד שיתמלא בו מים, לקראת השבת הקרבה ובאה, להכנת תה חם וקפה טעים, קפה שהשבת גם זכיתי בזכותו להתחזק באמונה ובבטחון בבורא כל עולמים.

גוט שבת וחודש טוב ומבורך!
שייע