בעין טובה

סיפור המרגלים מלמד שהערכת המציאות אינה תלויה רק בעובדות האובייקטיביות אלא גם, ולפעמים בעיקר, באופן שבו בוחר המתבונן לראותן ולפרשן.

הרב פרופ' יהודה ברנדס , כ"ד בסיון תשפ"א

בעין טובה              -ערוץ 7
הרב פרופ' יהודה ברנדס
צילום: גרשון אלינסון

ההבדל בין עשרת המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה לבין יהושע וכלב שדברו בשבחה לא נבע מן המציאות שנגלתה לעיניהם כאשר תרו את הארץ, אלא מנקודת המבט שלהם.

כל השנים עשר הסכימו שהארץ היא ארץ זבת חלב ודבש. הם לא התווכחו על העובדה ש"עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ", ש"הֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד" ושיש בה "יְלִדֵי הָעֲנָק". הויכוח ביניהם היה על הערכת המציאות הזאת. עשרת המרגלים סיכמו את המסע בארץ במילים: "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא", ואילו יהושע וכלב פסקו: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד". המרגלים העריכו: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ", ואילו הערכתם של יהושע וכלב הפוכה: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".

יש דרכים שונות שהוצעו להסבר ההבדל בין המרגלים לבין יהושע וכלב. אפשרות אחת היא שהם בחרו להתמקד בפרטים שונים של המציאות: יהושע וכלב הפנו את המבט לטיב הארץ ופירותיה, ואילו המרגלים התמקדו בגבורתם של יושבי הארץ. אפשרות אחרת היא שגם בהתבוננם באותם פרטים, הם נראו להם באופנים שונים: המרגלים ראו את הכוח והגבורה החיצונית של יושבי הארץ ונתייראו מפניהם, ואילו יהושע וכלב ראו את חולשתם, את ההתפוררות הפנימית שלהם, והסבירו לחבריהם ולעם כולו: "אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם". המבט המעמיק יותר של יהושע וכלב מתאים למה ששמעו כעבור ארבעים שנה מרגלי יהושע מפי רחב: "נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם ... וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם".

אפשרות נוספת היא שהמחלוקת ביניהם היתה בפרשנות העובדות שנגלו לעיניהם: אלו ואלו ראו את הערים הבצורות וחומותיהן המרשימות. אולם המרגלים פירשו את הביצורים כסימן לחוזק ואילו יהושע וכלב פירשו זאת דווקא כסימן של חולשה. שכן רק חלשים נזקקים לחומות מגן גבוהות ואילו לוחמים נועזים מרשים לעצמם לשבת בערי פרזות. (רש"י במדבר, יג יח).

סיפור המרגלים מלמד שהערכת המציאות אינה תלויה רק בעובדות האובייקטיביות אלא גם, ולפעמים בעיקר, באופן שבו בוחר המתבונן לראותן ולפרשן. במשנה בפרקי אבות מנו כאחת מסגולותיהם של תלמידי אברהם אבינו, שיש להם עין טובה, בניגוד לתלמידי בלעם הרשע, שעינם עין רעה. (אבות ה יט) יהושע וכלב ניחנו בעין טובה, והמרגלים בהיפוכה.

לפעמים, הדבר אינו תלוי בתכונות האישיות של המתבונן ובמידותיו, האם הוא בעל עין רעה או עין טובה, אלא בעמדתו הנפשית כלפי המאורעות: המרגלים יצאו מתוך עמדת חולשה: "ונהי בעינינו כחגבים", ומתוך ספק בטיבה של הארץ ובהבטחת ה'. יהושע וכלב יצאו מתוך בטחון ואמונה בהבטחה האלקית: "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו".

ויכוחים בין אנשים ומחלוקות בין מפלגות אינם נובעים מן המציאות, גם אם הם מבססים את דבריהם על עובדות. הויכוח מתרחש במישור ה"השקפות". ה"משקפיים" שחובש האדם המשקיף על המציאות, הם הקובעים מה יראה וכיצד יפרש את הנראה לעיניו.

ההדרכה הנובעת מפרשת המרגלים ומן המשנה באבות היא שעל האדם לסגל לעצמו מבט אופטימי, לבחור להתמקד בהיבטים החיוביים של המציאות ולהשתדל לפרשה בדרך שתבליט את התקוות הגנוזות בה.

התופעה מוכרת בעולם החינוך. כאשר הורים, מורים ומחנכים מתבוננים במבט חיובי ואוהד על הילדים, הם מעודדים ומחזקים את הכוחות החיוביים והכשרונות של הילדים, מעצימים אותם ומפתחים אותם. ואילו כאשר הם מתמקדים בפן השלילי, גוערים וביקורתיים, הם מחלישים את הילדים ולעיתים מחזקים את דפוסי ההתנהגות השליליים שלהם.

כך הדבר גם ביחסי אנוש בכלל. חיוך, מילה טובה ודברי הערכה יפיקו מן הפקיד הנוקשה, היריב המתפלמס והשכן הנרגז יותר הבנה, הקשבה ונכונות להסכים ולסייע מאשר גערות, צעקות ואיומים.
רבי נחמן מברסלב המשיך בפיתוחה של דרך החשיבה זאת גם אל פנים ליבו של האדם עצמו וכתב, שכל אדם צריך לדון את עצמו לכף זכות ולהתבונן על עצמו במבט חיובי. מתוך כך יצליח להביא את עצמו להתקדמות אישית והתפתחות בעבודת ה' יותר מאשר אם ייסר את עצמו בכל עת על חולשותיו וחסרונתיו. (ליקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב).

הדבר נכון גם כאשר אנחנו מתבוננים על מדינת ישראל, ראשיה, שריה ויועציה. יכולנו לראות לכך דוגמה נאה השבוע. הבחירות לנשיאות התנהלו בדרך כלל מנקודת המבט של יהושע וכלב. הדגישו בעיקר את המעלות של המועמדים ופחות את חסרונותיהם, ולא מפני שאין להם חסרונות. שהרי הנשיא הנבחר הרצוג היה מועמד לראשות הממשלה לפני מספר שנים, ואז לא נמנעו מלהטיל בו רפש ובוץ, לבוז לו ולמנות את חסרונותיו. אך הפעם, נקודת המוצא וההתבוננות הציבורית על שני המועמדים היתה שונה: אוהדת וחומלת.

לעומת זאת, האופן שבו מתנהלת המערכה על הקמת הממשלה, ממשיך במידה מרובה את דפוס החשיבה ודרך ההתנהלות של המרגלים ותלמידי בלעם הרשע. מבליטים בעיקר את החסרונות והפגמים, ומהלכים אימה, שאם תנתן הנהגת המדינה בידי המחנה היריב, אזי תאכל הארץ את יושביה.

שומה עלינו, כתלמידיו של אברהם אבינו, כממשיכי דרכם של יהושע וכלב, וכמי שבידינו כאנשי חינוך מסורה האחריות לעצב את נקודת המבט וההשקפה של הדור הצעיר, לשכלל את היכולות האישיות שלנו בתחום ראיית הטוב, ואף להשתדל להקנות את אופן ההסתכלות הזה לתלמידינו.

אין זאת אומרת שצריך להיות תמים ולהתעלם לחלוטין מפגמים וקלקולים הדורשים את תיקונם. אך יש לראות את המציאות מתוך פרספקטיבה רחבה, אמונית, הבוטחת בה' ובהנהגתו את העם והארץ. יש לדון תחילה את האדם, כל אדם, לכף זכות. כידוע, גם פוליטיקאים הם בני אדם, ואף עליהם נאמר "אלקים עשה את האדם ישר". יש לזכור זאת גם כאשר אנחנו נחשפים לכך ש"המה בקשו חשבונות רבים".

כאמור, התבוננות במבט של עין טובה אינה רק מידה טובה החשובה לבנין אישיותו של האדם המתבונן, יש לה גם השלכות חיוביות על המציאות עצמה, ובוודאי על יכולתנו לתפקד בתוכה, למעט את החושך והרע ולהעצים את האור והטוב.

וגם תפילה יש בכך, אנו ונחזק את לימוד הזכות ואת הראיה לטובה, והקב"ה ממרומיו אף הוא יביט בנו בעין טובה, יאר פניו אלינו, יברכנו, ישמרנו, יחננו ויישם לנו שלום.