לא להתקפל ולא לקפל

האיומים האחרונים של החמאס בתגובה חריפה שלהם לקיום צעדת הדגלים צריכה לעודד את מקבלי ההחלטות לצאת ולהוביל בעצמם את צעדת הדגלים בירושלים.

אלישמע סנדמן , כ"ז בסיון תשפ"א

לא להתקפל ולא לקפל-ערוץ 7
אלישמע סנדמן
צילום: באדיבות המצולם

לפני כשבועיים באמצע שיעור במכללה בה אני לומד, התבקשתי על ידי מרצה ערבייה להסיר את הרקע של דגל ישראל שהופיע ברקע מאחוריי ב"זום".

"אני מבקשת לא להכניס פוליטיקה לשיעור ולא לעשות דברים שעלולים לפגוע ברגשות חלק מהסטודנטים", הסבירה את בקשתה.

את הדגל הגדרתי כרקע הזום מיד לאחר תחילת מבצע "שומר החומות" ואירועי יום ירושלים. הבהרתי למרצה שדגל הלאום הוא לא עניין פוליטי, הוא שייך לכל מי שחי במדינה ולא אמור לפגוע ברגשות של אף אזרח כאן. "מי שמתקשה לקבל את הדגל צריך אולי לבדוק מה הוא עושה כאן", אמרתי בצורה מכבדת.

לא עברו שבועיים מהסיפור האישי שלי ואנחנו מוצאים את עצמנו בימים אלו בסיפור דומה - הפעם ברמה לאומית - לקראת צעדת הדגלים המתוכננת להתקיים השבוע בירושלים.

החמאס איים ושר הביטחון מיהר לקיים הערכת מצב שלאחריה פרסם הודעה כי ידרוש שלא לקיים השבוע מצעד דגלים בירושלים, והסביר "על רקע מצבור האירועים הצפויים, יש חובה להתנהל ברגישות מדינית, ביטחונית ואזרחית".

דרישת שר הביטחון שלא לקיים את צעדת הדגלים בירושלים מצטרפת בעיניי באופן ישיר לכשלים הביטחוניים בפרעות בלוד, רמלה, עכו, יפו ובכל מקום שהערבים החליטו להתפרע. התושבים היהודים התחננו למשטרה שתגן עליהם, אך זאת החליטה שעדיף להתעלם ולא להבעיר את השטח יותר.

באוזניי שמעתי גם על ערים שבהנחיית ראש העיר שלהן לא התקיימו באותם ימים מפגני תמיכה בכוחות הביטחון והזדהות עם תושבי הדרום והמרכז - מחשש שדגלי ישראל שיונפו באותן ערים עלולים להעיר את השכנים הערבים ולגרור אלימות ובלגן.

אם כל מבוקשנו הוא רק שקט, אז אולי באמת כדאי להניח את הדגלים עד יעבור זעם. למה לנו "להדליק את המזרח התיכון"?

ואם כבר מניחים את הדגלים, מתוך התחשבות ברגשות בשכננו, בואו רק נוציא את היהודים מלוד ועכו - שלא יכעיסו את הערבים המקומיים, וכמובן כדאי גם לפרק את הגרעינים התורניים בכל הארץ - שלא חלילה יגרמו למהומות והתססה במקומות נוספים, ואם כבר אנחנו דואגים לשקט הייתי מציע לעשות צעד נוסף ולהוריד מזוזות מדלתות הבתים - למה סתם להכעיס? לא חבל?! אולי גם נתחיל ללכת על קצות האצבעות, שהפריץ לא ישמע חלילה שיש כאן יהודים.

אבל אם אנחנו לא מחפשים רק שקט, אלא באמת מאמינים בחיינו כאן, אז אולי - ויכול להיות שזה יישמע קצת מהפכני, אבל בואו בראש פתוח לקבל - אולי פשוט פעם אחת נבין שההתקפלות הזו אל מול דרישות הטרור הערבי לא תניח לנו, אלא בדיוק להפך.

אם ניתן לאיומי החמאס להכתיב את סדר היום כאן נמצא את עצמנו מדרדרים צעד אחר צעד אחורה ומאבדים את ריבונותנו כאן - זה מתחיל בירושלים ו"קווי 67", עובר ללוד ויפו, וימשיך גם לתל אביב ולשאר הארץ. זה לא יעצור.

האיומים האחרונים של החמאס בתגובה חריפה שלהם לקיום צעדת הדגלים צריכה לעודד את מקבלי ההחלטות לצאת ולהוביל בעצמם את צעדת הדגלים השבוע. להניף את הדגל בבירת ישראל ולנצח פעם אחת במערכה, אם נידרש לכך.

הגיע הזמן לנהל לעצמנו את סדר היום, לעמוד על שלנו, לא לפחד להניף את הדגל, לא לפחד להקים יישובים חדשים, לייהד את הגליל או להשליט סדר בנגב. "להיות עם חופשי בארצנו" לא רק כשורה בהמנון המדינה, אלא גם להאמין ולחיות את זה.