הגיע הזמן שגם ראש הממשלה ושר הביטחון יחליטו לנצח

הנרבים הישראליים עובדים שעות נוספות בזמנים כאלה, ונראה שהאזרחים היו מוכנים לספוג עוד כמה ימי לחימה עבור השגת מטרה כלשהי. אבל מטרה חייבת להיות, ולכן אסור להשאיר את המערכה רק לתחום הצבאי.

אלכס נחומסון , כ"ז בסיון תשפ"א

הגיע הזמן שגם ראש הממשלה ושר הביטחון יחליטו לנצח-ערוץ 7
נתניהו בקריה
צילום: עמוס בן גרשום לע"מ

קשה שלא לתהות מתי יגיע סבב הלחימה הבא מול ארגוני הטרור בעזה. התירוצים מתחלפים, המלחמה נשארת. הפעם זו היתה שכונת שיח' ג'ראח והר הבית - כל סבב והתירוץ שלו.

קשה להשלים עם העובדה שסבב לחימה הוא עניין של זמן ושחמאס, ארגון טרור קיקיוני, הוא זה שגוזר את הזמנים עבור מדינת ריבונית כמו ישראל.

עם כניסתו לתפקיד ראש המטה הכללי ב-2019, פירסם רא"ל אביב כוכבי פקודת יום. היא היתה כמשב רוח מרענן לצבא שנראה שלמד להכיל יותר מאשר להכריע: "ניצחון ומשימתיות יהיו ערכינו המרכזיים", נכתב בה. גם הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט, התייחס לנושא הניצחון, אם כי נדמה שבעצימות נמוכה יותר ועסק במושג "ניצחון" הרבה פחות מכוכבי. כשפורסמה תכנית "גדעון", התכנית הרב-שנתית לצה"ל אותה הוביל איזנקוט, נכתב בה כי ייעודו של צה"ל "להגן על המדינה ולנצח במלחמה". אך כאמור מעטות הפעמים בהן עשה שימוש במילה "לנצח" במהלך שירותו כרמטכ"ל, בוודאי בפומבי.

לעומתו, רא"ל כוכבי, עוד לפני כניסתו לתפקיד, החליט על קיומה של "סדנת הניצחון" לדרג הפיקוד הבכיר בצה"ל שהתקיימה בחודשים הראשונים לתפקידו.

בוודאי שהתחום הצבאי הוא גורם מכריע בטיפול הישראלי מול עזה, ונראה שנרטיב הניצחון של כוכבי לתוך שורות הצבא מתחיל להיטמע, כפי שראינו באופי הטיפול של צה"ל במבצע "שומר החומות", אך חשוב לזכור כי המישור הצבאי הוא לא סך כל התמונה.

בעוד הרמטכ"ל מבקש מצה"ל לנצח ופועל כדי ליישם זאת, מה לגבי ראש הממשלה ושר הביטחון? התחושה היא שהם לא רוצים או לא יודעים לנצח, במגרשים בהם הם פועלים.

המימד הצבאי הוא כמעט "טכני". חיסול מחבלים, פגיעה בחוליות נ"ט ומשגרים, סיכול בכירים, הפלת מפקדות, חיסול תשתית המנהרות - כל אלה הם טיפולים במטרות אויב. אך ברור לכל, שאם המערכה הצבאית לא תגובה במהלכים ביטחוניים ומדיניים - לא עשינו כלום. כלי הטרור ישוקמו וישתכללו, מאגרי הטילים יחודשו, המנהרות ייחפרו מחדש ובכירים חדשים ימונו במקומם של המחוסלים.

מהם מנופי הלחץ הביטחוניים שמפעיל משרד הביטחון מול ארגוני הטרור בעזה בשגרה? האם שר הביטחון ינחה את משרד הביטחון למנוע בכל מחיר התחמשות של חמאס וגא"פ, בנייה מחדש של המנהרות ושריפת שדות העוטף? ומה לגבי המכולות שעוברות מישראל לעזה, מישהו אכן מפקח שחומרי הבניה מופנים לבניית בתי ספר ולא לבניית מנהרות תקיפה? ובנוסף, האם מדיניות ההכלה תיגמר ועל כל בלון נפץ ימוטט מבנה בעזה או שתושבי העוטף ימשיכו להיות השכפ"ץ של מדינת ישראל ויספגו מרגמות עד לסבב הבא שבו יעלה תירוץ חדש לטילים למרכז או ירושלים?

ובמישור המדיני - האם ממשלת ישראל עושה די בכדי למנוע מעבר של הכספים מחוץ לעזה לטובת טרור? האם יש חזון ל"בעיית" עזה מבחינה מדינית? האם ישראל בוחרת לחיות בסבבים או רוצה להניח תכנית מסודרת לחיסול הטרור המאיים על אזרחי ישראל? מהם המנופים המדיניים בהם עושה ישראל שימוש כדי למנוע מחמאס לרצות לירות על אזרחיה?

במהלך המבצע האחרון רואיינו אינספור אזרחים על ידי הכתבים שהיו פזורים בשטח. רובם של המרואיינים אמרו למיקרופון כי הם היו רוצים לראות את ישראל "כותשת" את החמאס ועזה. לא בכדי מפורסמים סקרי דעת קהל ביום שאחרי הלחימה ששואלים "מי לדעתך ניצח?". זו לא רק מלחמה על הנרטיב של מי ניצח, אלא בתחושה האמיתית, האם הבסנו את האויב, ונראה שלא, לא הבסנו. לא ניצחנו באמת. רק הכנו בהם מכות קשות מאד ברמה הצבאית.

הנרבים הישראליים עובדים שעות נוספות בזמנים כאלה, ונראה שהאזרחים היו מוכנים לספוג עוד כמה ימי לחימה עבור השגת מטרה כלשהי. אבל מטרה חייבת להיות, ולכן אסור להשאיר את המערכה רק לתחום הצבאי.


אלכס נחומסון, מנכ"ל "מבטחי" וחבר פורום המזרח התיכון - ישראל