המשטרה נגד
המשטרה נגד צילום: יוני קמפינסקי

האלוף במיל' גרשון הכהן רואה בלבטים סביב קיומה, כן או לא, של צעדת הריקודגלים, ביטוי להיעדר ריבונות ישראלית בירושלים.

עוד קודם להחלטה שהתקבלה לביטול הצעדה במתווה שהוגדר מתייחס הכהן לדברים בחריפות רבה.

"ברגע שיחיא סינוואר ואיסמעיל הנייה הצליחו לתת מסגרת למאבק שלהם כמאבק על ירושלים, מאותו רגע מה שיקבע אם הצלחנו או לא במערכה הזו, מתוך ההבנה שלהם שמלחמה היא גם המשמעות שלה, הם הצעדים שלנו בירושלים. אם נמשיך להיכנע לתכתיבים בירושלים סימן שהם הצליחו לייצר כלפינו אזהרות שלא נעשה מה שלא מתאים להם בירושלים. זה שם אותנו במקום שבו כל דבר בירושלים מעורר הסלמה".

האלוף הכהן מזכיר את דבריו של מנהיג חיזבאללה המחפש עילה להילחם עם צה"ל על חוות שבעא בהר דב ותולה את המאבק בצפון בירושלים ומתוך שאיפה להקים חליפות איסלאמית שבירתה ירושלים, הרי שברור מכך שאכן המאבק הוא על ירושלים, ובה אין לוותר ולהיכנע לתכתיבים.

לטעמו של הכהן חובת המאבק על ירושלים נוגעת לאינטואיציות הבסיסיות והתבוניות ביותר של כל אזרח בישראל. אין מדובר בהערכת חזאי על מזג אוויר סוער שבו להחלטתו של מישהו לצאת לדרך או לים אין השפעה על איתני הטבע. במקרה של איום בהסלמה יש לישראל מענה שיבהיר את עמדותיה. "מערכת אסטרטגית היא מערכת בין אומות ומי שלא מבין את משמעות כניעה לסחטנות לא מבין את כללי המשחק", דברי הכהן.

לדבריו בסוגיות אסטרטגיות, כמו גם בסוגיות כלכליות, רמת הסיכון הנלקחת בנויה מרמת הסיכוי הכרוכה בדבר. "אנשי עסקים שעוסקים בעסקאות גדולות יודעים לספר שככל שהסיכוי לרווח גדול יותר כך גם הסיכון גדול יותר. הנכונות לסיכון קשורה לתועלת הצפויה ולמה שחשוב לנו בחיים. אם לא המאבק על ירושלים מה עוד חשוב לנו בארץ?", הוא שואל ומזכיר את דברי בן גוריון שקבע כעי השבועה על נהרות בבל, אם אשכחך ירושלים מחייבת, ואם היא אינה מחייבת איננו ראויים לחיות בארץ. "זו שאלת יסוד קיומינו בארץ הזו, האם מדובר במקלט בטוח או בריבונות וגאולה ובן גוריון אמר גאולת ישראל, קיבוץ גלויות וקוממיות, ולמילה 'קוממיות' יש משמעויות רבות".

על המזהירים מפני צעדים כדוגמת הצעדה אומר הכהן כי אין מדובר בהכרעה מקצועית אלא בהכרעה ערכית וניתן לראות זאת גם במאפייני המתייחסים לסוגיה הנידונה. יש הסבורים שנכון להיכנע לסיכון ולוותר ויש מי שסבור שיש להתעמת אתו על אף האיום במחיר כבד. הדברים תלויים בהשקפת העולם ולא בחוות הדעת המקצועית של גורמי הביטחון.

כשנשאל הכהן אם הוא סבור שנכון היה שנתניהו עצמו הוא שיצעד בראש הצעדה (אמירה שנאמרה הבוקר על ידי חבר הכנסת איתמר בן גביר) על מנת לבטא את אותה התמודדות ערכית, הוא משיב בחיוב וקובע כי כך היו סינוואר והנייה עושים.

בדבריו הוא מזכיר את הימים שקדמו למלחמת ששת הימים בהם נשלחו חקלאים על טרקטורים אל שדות הגבול עם סוריה על מנת לייצר תקריות גבול שיהוו עילה למאבק, מהלך שזכה לשבח על ידי יצחק רבין המנוח. "מפא"יניקים חיו אז בתודעת מהפכה ומאבק, אבל הסיפור השתנה. . אז חשבו שלא באים לקצת שקט אלא לגאולה שמצריכה מאבק. זו השאלה שאנחנו צריכים להפנות למנהיגים שלנו. האם יהודי מבין שריבונות מתחילה במאבק? כך היה כבר בספר שופטים. מי שלא נמצא בחיכוך תמידי לא תהיה לו ריבונות. זו תודעת יסוד קיומית".

האם ממשלת ישראל צריכה הייתה לעמוד מאחורי צעדה שלא היא הובילה אלא תנועות הנוער? גם כאן האלוף הכהן משיב בחיוב רב: "ממשלה זקוקה לכוחות הנעורים שיהיו נחושים להיאבק על עתיד ישראל בארצו והיא צריכה לעודד את זה. זה לא פרובוקציה. כוח הנעורים שעוסקים לא רק בחוויות של הנאה אלא במשהו מלא תוכן, במשהו נשגב שמחבר עבר ועתיד, זה דבר מופלא שהממשלה צריכה לשמוח בו".