כראש מדינה ריבונית ביידן וודאי היה יוצא למצעד הרבה יותר משמעותי מהמקורי, בגיבוי והיערכות צבאית המוכנה למחוק ולהשמיד כל איום על המדינה ואזרחיה.
וויתור על המצעד משמעותו, כניעה לטרור, וויתור על המדינה הריבונית ומסירת סמכויות השליטה בוושינגטון הבירה לארגון הטרור המדובר. בוודאי כל "ידידותיה" של ארה"ב ברחבי העולם היו מגבים אותה ואף היו שולחים נציגים מטעמם כדי להראות את רמת הגיבוי שלהם בה, לא ייתכן ש"ידידים" יתמכו בכניעה לטרור נכון?
כשזה מגיע לצעדת דגלים בירושלים-בירת הנצח של עם ישראל, המיוסדת גם על רוח המנון המדינה "להיות עם חופשי בארצנו", נראה שמשהו משתנה. מדינת ישראל וגופי הביטחון שלה נכנעים לטרור ומאפשרים את המשך אוזלת היד שלהם עצמם, במדינת ישראל.
המפכ"ל שהראה את גדולתו וגבורתו בעיר לוד לפני חודש באמצעות התקפלות, כבילת ידי השוטרים וביצוע דה-פקטו של מדיניות "אפס משילות" מראה ששיטתו עקבית והוא מתכוון ליישם את אותה השיטה גם במצעד הריבוני-ציוני בירושלים. רק לפני חודש ימים בצום הרמדאן המוסלמי, אמר אותו אדם בדיוק שמשטרת ישראל תעשה הכל כדי לאפשר לכולם חופש פולחן בשער שכם (למרות שאזרחים ושוטרים נפצעו שם).
הביקורת איננה מופנית רק כלפיו, היא מופנית גם כלפיי חברי הכנסת. עמר בר-לב אמר רק אתמול כי-זה ברור שירושלים היא עיר הבירה שלנו ולכן לא צריך לעשות בה מצעד. אז תאמרו לי- כותב שורות אלו- בחייך, הוא ממפלגת העבודה של 2021 ציפית ממנו להפגנת ריבונות? אשיב לכם, מדוע רק מאי גולן מהליכוד מוכנה להשתמש בחסינותה הפרלמנטרית ולהצטרף לאיתמר בן גביר בצעדת המחאה שלהם במתווה מצעד הדגלים?
זו הפגנת הריבונות הבסיסית ביותר שיש והיה מצופה מחברי הכנסת, כן כן, גם מאמיר אוחנה שר הבט"פ ומראש הממשלה נתניהו להשתתף. ממדינות העולם מצופה לשלוח נציגויות לקיום המצעד הריבוני בעיר הבירה שלנו (ממש כמו בדוגמא עם ביידן לעיל, זוכרים?). אובדן הערכים ב"משכן" הכנסת מגלה את פניו בצורות חדשות שעוד לא ראינו, מדינה דמוקרטית, נפתלי (איש של ערכים) בנט וגוש השנאה כבר הבהירו לנו שאנחנו לא, מסתבר שאנחנו גם בדרך להיות מדינה שאיבדה את ריבונותה לא רק בנגב ובעוטף, אלא אף בעיר בירתה.
ואחרונה חביבה "ידידתנו הגדולה" ארה"ב, לו יצויר שידיד יגיע אל ביתו של כל אחד מהקוראים הנכבדים ויאמר לו כיצד להתנהג בביתו או כיצד לחנך את ילדיו, מילא אם ההצעה הייתה ערכית אבל הוא מציע הצעה מוסרית מעוותת, היינו שומעים לו?
וודאי שלא. כיצד מעז פניו ראש מדינה אחרת להתערב בענייננו המדיניים ולבקש מאתנו לוותר על ריבונותנו בגלל איומיו של ארגון טרור? מדינת ישראל הייתה צריכה לדרוש מנשיא ארה"ב לשלוח נציג מטעמו למצעד ולא לבטלו בכניעה מתרפסת. שוב חוזר הניגון "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".
כתושב שדרות, הלא היא חלק מ"עוטף ישראל" (המכונה באופן מעוות גם "עוטף עזה"), נראה שריבונות ציונות וערכים נשארו בעיקר כאן. מסירות הנפש של התושבים כאן ובכל העוטף היא בעיקר כדי לאפשר את קיומו של מצעד הדגלים המראה ריבונות, ציונות ואהבת המולדת, ממש לא כדי לבטלו.
ביטול המצעד, מלבד היותו כניעה לטרור ומסירת ראשות עיריית ירושלים ליחיא סינוואר שר"י, מהווה גם יריקה בפרצופם של תושבי המדינה הגאים, שמוסרים את נפשם ונפש ילדיהם מסבב לסבב (וגם בין הסבבים). אני תקווה, שיום יבוא בקרוב מאוד והערכים החשובים הללו ועוד, ינחו את כלל הגורמים הלאומיים של מדינתנו ובפרט הכנסת (שאולי אז תוכל להיקרא "משכן") והמשטרה. ו"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" בלי לפחד מאף טרוריסט, שוטר, חבר כנסת, או "ידיד" גדול כלל שיהיה.
הכותב: תושב שדרות, אברך בישיבת "לב לדעת" בעיר וסטודנט במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר