תגובה לח"כ עידית סילמן

אני לא יכול לשתוק על כך שאתם מבקשים לצייר אותנו בתור אנשים אלימים ופורעי חוק

אלחנן קסוביץ' , כ"ח בסיון תשפ"א

עידית שלום. את לא מכירה אותי, אני בחור ישיבה פשוט שאכפת לו. גם אני הייתי ברחוב סוחובולסקי בשבת פרשת שלח, ואת יודעת שזה היה לגמרי אחרת ממה שתיארת בכתבה בערוץ 13.

אני לא יכול לשתוק על כך שאתם מבקשים לצייר אותנו בתור אנשים אלימים ופורעי חוק, ולכן הנה הסיפור המלא.

הגענו ביום שישי לרחובות – בחורי ישיבות, סטודנטים ובחורי ישיבות תיכוניות – עם הרבה כאב, צער ותסכול על כך שאת וחבריך רימתם, גנבתם, בגדתם במחנה הימין כולו, בחוצפה ועזות שלא נראו כאן מאז קום המדינה. החלטנו לשבות שבת שלמה ליד הבית שלך. זכינו להכנסת אורחים אמיתית ברחוב, עם תמיכה רבה של שכנייך ותושבי רחובות שבאו, הציעו עזרה והצטרפו אלינו. המשטרה לא נראתה שם לאורך כל השבת (רק במוצש, כשהגיעו המפגינים מהצד השני). בעלך הזמין אותנו להתפלל אצלכם בחצר. אמרנו יפה לא תודה, כי לא ניתן לו להשקיט את המצפון, למתק את הגניבה, שכולם ירגישו את חילול ה' הנורא, את צער השכינה.

בתפילת קבלת שבת להפתעתנו הגדולה בעלך ובנך החליטו להתפלל דווקא אתנו (כנראה שהם לא הרגישו מאוימים והיינו די נחמדים...) שרנו "לכה דודי, מקדש מלך עיר מלוכה, קומי צאי מתוך ההפיכה, התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי", מתפללים שתתמלאי באומץ ובגבורה, להחזיר לעם שלנו את זקיפות הקומה. אחרי האסון הנורא במירון שטלטל את כולנו, הפרעות ששזרו בנו פחד ורפיסות קומה, אחרי המלחמה בעזה כשהכבוד הלאומי שלנו נדרס בריצה למקלטים ציפינו ממכם לזקיפות קומה, אבל אתם מנותקים מכל מה שעובר עלינו. עוד לא נרגענו, לא עיכלנו, ואתם כבר מחלקים מיליארדים למי שהכה אותנו, איזו רפיסות.

מה, אתם באמת לא מבינים שכל הטלטלות הללו באות על אובדן הזהות שלנו? שאתם מחליטים להתחבר למכפישי הדת והמסורת שבועטים בכל דבר קדוש, בכל מבנה משפחתי וסדר, בזהות היהודית, שפוגעים בקדושת השבת הציבורית, בנישואים, ומכבסים את זה במילים הכי ורודות – ממשלת "ריפוי" "אחדות" ו"שינוי".

הרב שלי מהישיבה דרש. הוא דיבר על פרשת השבוע, על נציגי הציבור שמעלו בשליחותם. במקום לחזק את העם במבט אמוני הם תרו בעיניים החוצה, בחרו במבט "הריאלי" ("מה עדיף, בחירות חמישיות?") ואז הרב שאל- מאיפה יהושע וכלב שאבו את הכוח ללכת נגד עצת המרגלים, נגד הנוחות, נגד הרפיון האמוני, נגד שכחת השליחות? וענה: כלב הלך להתפלל אצל האבות.

זה מה שבירר לו את השאלות הקשות של המרגלים. הוא נזכר בשליחות של אברהם "לך לך... אל הארץ אשר אראך...", ואז הרב פונה אלייך אבל דרך בעלך – מה אבותינו היו עושים בכזאת סיטואציה של ימינו, האם זאת הישרות שחינכו אותנו? לשקר ולהפר כל הבטחת בחירות, האם זו האמונה אליה נדרשו האבות בניסיונות שלהם?

ומהיכן שאב יהושע את הכוח? עונים חז"ל שדמות דיוקנו של משה ליוותה אותו. ואותך מי מלווה עידית? האם הרבנים שלנו הם חותמות גומי שרצים אליהם לפני בחירות ומקבלים אותם כשנוח, אבל כשלא נוח לשמוע את האמת טורקים להם את הדלת? האם הרב דרוקמן לא ליווה אתכם ותמך בכם בבית היהודי ובימינה בעבר? האם הרב יהושע לא התרוצץ בכל הארץ בשביל איילת שקד (בעבר) כדי שתעבור את אחוז החסימה? ואתם מפנים עורף מבזים את גדולי הדור בכזאת קלות בלתי נתפסת? איך תקבלו כוח לשמור על הזהות היהודית של המדינה אם ככה אתם לא מקשיבים לרבנים?

אחרי הסעודה עשינו עונג שבת. למרות השעה המאוחרת הצטרפו אלינו לא מעט אנשים מהרחוב שהרגישו את הכאב והזדהו, ופשוט הצטרפו לשירי שבת שקטים "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך..."

השירה נגעה בהם, לא צעקות לא הכפשות ולא קללות. ושוב להפתעתנו מגיע אביך היקר, עם חיוך ביישני יושב לידנו ומתבונן בחבורה ששרה שירי שבת קרוב לחצות לילה. הרב מתחיל לספר על ימי אוסלו הנוראיים, ועל חנן פורת ז"ל שסיפר על עצמו "אחרי הסכמי אוסלו כשקבר רחל היה אמור להיות מחוץ לגדר, הדבר ממש קרע את לבי, ביקשתי מרבין להיפגש עמו והוא נתן את הסכמתו לכך, הגעתי ללשכה שלו מצויד במפות... בפתח הלשכה עמד ח"כ מנחם פרוש וביקש להצטרף לפגישה. פתאום באמצע הפגישה מנחם פרוש התפרץ, תפס את רבין ונענע אותו... צעק עליו "ר' יצחק הרי זה מאמע רוחל" והתחיל לבכות, זלגו מעיניו דמעות והרטיבו את כל החליפה של רבין". וההמשך ידוע – קבר רחל נשאר אצלנו.

ואז פנה הרב לאביך ואמר- אתה צריך לחבק את בתך, ולצעוק ביתי עידית זו הנשמה של מדינה שלנו, אל תתני לזה יד, בבקשה ממך...

אחרי העונג שבת החלטנו שמחר נעשה סעודה שלישית ונזמין את כל השכונה להצטרף. עידית, אני בטוח ששמעת את השירה של מאה וחמשים איש ששרים ומתפללים. הרב מבית הכנסת הסמוך הגיע ואמר – אנחנו כל כך שמחים שבאתם, אתם פותחים לנו את הלב ואת העיניים, יש דברים שמרגישים חזק יותר דווקא מאנשים שבאים מבית המדרש. לא רק לכם יש חובה למחות, שהרי אומרת גמרא בשבת “כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה- נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו- נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו- נתפס על כל העולם כולו”. במיוחד חייב בזה מי שקשור לאנשי השלטון, שעליו מוטל להוכיח אותם בשעה שהם מתנהגים ברשעות ומתעמרים בחלשים מהם.

עידית, שלוש פעמים יצאת מביתך בשבת, ואף אחד לא צעק עליך, לא קילל אותך, עברת לידנו עם ילדיך ובעלך ואנחנו המשכנו בלימודנו... לא איומים, לא הכפשות, ואף אחד לא עקב אחריך.

במוצאי שבת הגיעו החבר'ה של הדגלים השחורים לתמוך בך. אותם את חיבקת, הם החברים החדשים שלך. שותפים לדרך באובדן הזהות של המדינה. נדהמנו לגלות שהאנשים שמגנים עלייך, טוענים נגדנו: "מה יש אני התחתנתי בנישואים אזרחים, אני רוצה חקיקה להטב"ית, ואני רואה אישה אימצה וחזקה שתעזור לכולנו", ואז נפל לי האסימון למה כל כך כואב לך, למה את מפחדת על ילדייך, למה הפסקת לשלוח את ילדיך לסניף – תראי מי החברים החדשים שלך ומה הם מייצגים.

עידית – אולי בעצם הפחד שלך ושל חברייך הוא לא פחד מאיומים וממימון הפגנות דמיוני. אלא פחד מלדבר על המהות, על הדרך שאתם צועדים בה כרגע. המצפון שלכם מציק לכם ואתם לא יודעים מה לענות לו כי הוא צודק. יש מנהיג לבירה, את זה אתם שכחתם, "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך... אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר". אבל את המחויבות שלכם לעצמכם ולקהל שלכם – אתם תאבדו, ואולי זה האיום האמיתי.